מגיד העתידות

בעיר איספהאן שבפרס חי אחמד יחד עם אשתו, ג'מילה. לאחמד לא היה מקצוע והוא השתכר פרוטות מעטות מעבודות מזדמנות, אך הוא היה צנוע והסתפק במועט. לא כן אשתו ג'מילה. יום אחד הלכה ג'מילה לבית המרחץ, אך הבלנית אמרה לה – "אי אפשר להיות היום בבית המרחץ. אשתו של מגיד העתידות הראשי של המלך שכרה את המקום רק לעצמה".

כעסה ג'מילה: "מה היא חושבת לעצמה? רק בגלל שהיא אשתו של מגיד העתידות של המלך, היא לוקחת את כל המקום לעצמה"? כשהגיעה הביתה אמרה לבעלה – "מעכשיו, אתה תהיה מגיד עתידות". "השתגעת?" אמר אחמד. "מה אני מבין בזה?" "לא בעיה. אתה תלך לשוק, תשב שם, וכשיבוא מישהו לשאול אותך שאלה, תטיל את הקוביה, תמלמל כמה מילים, ותמציא איזה תשובה חכמה". אחמד ניסה להתנגד, אך ג'מילה אמרה – "אם לא תהיה מגיד עתידות, אני חוזרת לבית אבי".

בלית ברירה הוציא אחמד את שארית פרוטותיו, קנה גלימה של מגיד עתידות, קוביה ולוח, והלך לשבת בשוק, בקרבת בית המרחץ. באותו זמן עברה אשתו של מגיד העתידות הראשי של המלך, ראתה את אחמד, פנתה אליו ואמרה:

"הו, מגיד עתידות, אבדה לי הטבעת היקרה כשהלכתי לבית המרחץ. עליך להגיד לי היכן היא". בלית ברירה, זרק אחמד את הקוביה, הרים את ראשו והסתכל בגבירה. לפתע הבחין כי בשרוול הגלימה המפואר שלה חור קטן ודרכו ראו את זרועה. בשקט הרכין את ראשו ואמר: "חור, חור". "מה אמרת?" שאלה ורכנה אליו. "חור, חור, יש חור", אמר שוב בשקט.

"כמה שאתה צודק" אמרה הגבירה. היא רצה לבית המרחץ, ושם בגומחה מצאה את טבעתה. היא חזרה אליו ואמרה: "השבח לאללה, מצאתי את הטבעת. צדקת. נזכרתי ששמתי אותה בגומחה. אתה כל כך חכם" ונתנה לו מטבע זהב.

כשחזר הביתה אמרה אשתו: "אתה רואה? כל כך פשוט". "אללה היה רחום אלי היום. אך מחר לא אלך לשוק שוב. היום היה לי רק מזל, המזל לא בא פעמיים". "אתה תלך לשוק מחר, אם אתה רוצה אשה בבית" ענתה ג'מילה.

באותו לילה, נגנבו מארמונו של מלך פרס 40 תיבות מלאות זהב. הוא ציווה לקרוא למגיד העתידות הראשי, ולכל מגידי העתידות בארמון, שינחשו לו היכן התיבות האבודות. אלה זרקו את קוביותיהם, מילמלו כמה מילים, אך לא ידעו להגיד היכן התיבות האבודות. "מתחזים! השליכו את כולם לכלא" התרגז המלך.

לפתע נזכר בסיפור שסיפרה אשת מגיד העתידות הראשי בדבר מגיד העתידות שמצא את טבעתה, וציווה לקרוא לו מיד. אחמד הופיע בפני המלך, כולו רועד. "מארמוני נגנבו 40 תיבות מכילות זהב ותכשיטים. מה תוכל לספר לי על הגנבים?"שאל המלך, אחמד חשב במהירות על 40 התיבות הגנובות ומלמל: "אלה היו 40 גנבים".

"הממ.. מעניין" אמר המלך. "אף אחד ממגידי העתידות שלי לא ידע את זה. אבל עכשיו עליך למצוא את הגנבים ולהשיב לי את תיבות הזהב שלי". אחמד לא ידע מה להגיד, ואמר: "זו עבודה קשה. זה יקח זמן". "כמה זמן אתה צריך?" "40 גנבים – 40 יום" אמר אחמד. "באמת יותר מדי זמן. אך אם אין ברירה, אין ברירה. אבל בדיוק 40 יום, אחרת אשליך אותך לכלא".

אחמד חזר הביתה אבל וחפוי ראש וסיפר לאשתו את המעשה. הוא הכין כד עם 40 תמרים. "כל יום אקח אחד, וכשיגמרו התמרים אדע כי תמו 40 הימים". את התיבות באמת גנבה כנופיה של 40 גנבים. הם שמעו את השמועה שאחמד יודע להגיד עתידות, ונבהלו. אולם ראש הכנופיה אמר:

"שטויות. הוא בחיים לא ינחש. אבל ליתר בטחון, אשלח אחד מכם לביתו, לשמוע מה הוא אומר". הגנב הנבחר עלה על גג ביתו של אחמד להקשיב. אחמד הוציא תמר אחד מהכד אכל אותו ואמר: "הנה אחד", הגנב שמע זאת, נבהל וחזר במהירות לכנופייה. "הוא יודע. הוא אמר: הנה אחד" סיפר הגנב.

"לא יתכן" אמר מנהיג הכנופיה. "בודאי זה הדמיון שלך. מחר אשלח שניים לביתו של אחמד". למחרת עלו שני גנבים על הגג, והם שמעו את אחמד אומר: "הנה שניים". מנהיג הכנופיה שלח ביום השלישי שלושה גנבים, וביום הרביעי ארבעה גנבים, וכולם שמעו את אחמד אומר את מספרם.

ביום ה- 40 הקיפו את הבית כל 40 הגנבים, וכולם שמעו את אחמד אומר: "זהו זה. אלה כל ה- 40". ג'מילה חיבקה את אחמד ואמרה: "הכל באשמתי. אני מצטערת. לא הייתי צריכה להכריח אותך. אנא, סלח לי". "אני סולח לך, אשתי האהובה. עתה נגמר הכל". עוד הם מדברים, ונשמעה דפיקה בדלת.

"כל כך מהר" מלמל אחמד. ג'מילה פתחה את הדלת, ומה רבה היתה תמיהתה בראותה 40 איש בפתח הדלת. "הו, אחמד, מגיד העתידות. אתה הגדול מכולם. אנחנו מבקשים ממך לא להסגיר אותנו למלך". אמר מנהיג הגנבים. אחמד חשב קצת ואמר: "בסדר. לא אסגיר אותכם, אבל עליכם יהיה להחזיר את התיבות בדיוק למקום שממנו לקחתם אותם". "נעשה כמצוותך" אמר מנהיג הכנופיה.

למחרת בבוקר הלך אחמד אל המלך ואמר לו-."לאחר שהטלתי את הקוביות, אני יכול להגיד לך רק דבר אחד. או את מקום הגנבים, או את מקום התיבות האבודות. אתה צריך לבחור", "חבל שלא אתפוס את הגנבים" אמר המלך. "אבל אם עלי לבחור, אמור לי היכן התיבות".

עצם את עיניו והתמהמה רגע ואז אמר- התיבות נמצאות במקום מהן הן נלקחו". המלך מיהר לחדר האוצר, ואכן – 40 תיבות מלאות זהב ותכשיטים. דבר לא חסר. "מעכשיו, אתה תהיה מגיד העתידות הראשי שלי". אמר המלך. "לא מלכי, לא אוכל. המשימה הזאת גזלה את כל כוחותיי" אמר אחמד. "אם כך, אתן לך שכר כפול ומכופל. קח לך שתי תיבות מלאות זהב ותכשיטים".

בא במייל