החדר של אסף
הבית ריק
הבית שותק
רק חדר אחד
אלי מצטחק.
שם נעל בלי שרוך
לומדת חשבון
מספר הפוך ליד החלון.
גרב עם חול
מהטיול של אתמול,
בגדים על שטיח יוצאים במחול.
ועוד מעט -
צלצול בדלת
ופנימה יתעופף
תיק כבד, תיק עייף,
ומישהו ישאל בקול
אמא, מה יש לאכול ?
והבית יימלא אושר גדול.
אסף הוא צעיר בניי שהיום מלאו לו 36 שנים, עד 120
אתגר סיפור ילדות - המסע שנסע בלעדיי
ילדים קטנים יושבים ברכבת, לא יודעים למה, נוסעים - לא יודעים לאן. ואני ביניהם,מוחים עיניהם הזולגות בשרוול חולצתם ומביטים בתמיהה במטפלות המלוות אותם ובחבריהם למסע,שגם אפיהם אדומים מבכי. הורים...
לקריאת הפוסט
השדים שלו והשדים שלה
השדים שלו
פגשו את השדים שלה,
נלפתו גוף אל גוף
ושפה אל שפה
בחיבוק עז
אוהב - חונק
כמו מתגוששים בזירה מרופדת
סדיני משי וכריות קטיפה.
לשונות אש נשלפו
ליחכו כל חלקה
ולא מצאושפה...
לקריאת הפוסט
יונים
יונים הומיות
כמו בשירים
מחרבנות לי על הכביסה
אני מגרשת אותן במטאטא,
אין לי זמן לשירים עכשיו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
חדרו של בנך,חדר המצטחק
הנעל ללא שרוך לומדת חשבון והיא יחידה.
תאוריך מלאים בחיות.
והסיום בשאלתו לאמו מה יש לאכול,
והבית יתמלא באושר גדול.
מתאר שירך את אהבת האם הגדולה
בתאור הנהגתו של הבן האהוב ובסיום.
בריאות טובה והצלחה לו ולך.
השיר רק מזכיר נשכחות.
הוא נשאר ילד של אמא תמיד, אבל יש לו כבר שני ילדים קטנים משלו, שאותם אני אוהבת "להסניף".
וברכות גם לשלום משפחותיכם