במאה הזאת של שמוש
במאה הזאת
השעון לא מתקתק,
המטלפן לא מחייג,
הסנדלר לא מתקן עקבים
והשלטון לא מתקן עוולות.
במאה הזאת
אין גרעינים באבטיח,
אין תאי טלפון ברחובות,
אין שיויון בקיבוצים
ואין אידיאולוגיה בפוליטיקה.
במאה הזאת
נתעשרה העברית בביטויים כמו נשימה עצמונית,
כשלון חלוץ ונבצרות מאונס.
שר בלי תיק הוא מעמד נדיר ומכובד.
בית הבראה נקרא צימר,
בית אבות נקרא אחוזה
ובית בושת – הממשלה.
במאה הזאת
מתבלט הדור השלישי בסלולרי ובמשפחה.
הנכדים מלמדים אותנו להשתמש במחשב ובשאר אביזרי האלף השלישי.
במאה הזאת
כבר לא שותים גזוז, צוף ,מיץ פז ומי ברז.
שוטים מנהיגים את המדינה שלנו, ועוד כמה מדינות.
מאירן עד קוריאה, מהודו ועד בוש.
במאה הזאת,
מליונים נהרגים במלחמות ומתים ברעב וממחלות.
אלא שהפעם הכל מצולם ומתוקשר, מסודר ומשודר.
במאה הזאת
מגדלים עגבניות בטעם אננס,
פלפלים בטעם תות ובידור בטעם רע. בלשון המעטה.
במאה הזאת
נעלמו מכונות הכתיבה, הפתיליות, הגטקעס, הצניעות והבושה.
במאה הזאת
יושב ראש הכנסת והסוכנות מציע לנו להצטייד בדרכון זר.
פרסי או גרמני? סודני או תימני?
במאה הזאת
המשורר יכתוב: משיח לא בא, משיח גם לא מס?מס.
במאה הזאת – המאה של נכדי – הייתי רוצה להרגיש בבית...
ואינני יכול.
סבא.
נהניתי בצורה יוצאת מהכלל לקרוא את שירו של אמנון שמוש.
כמה יפה הוא מצייר את תמונת חיינו העכשוית, במילותיו שלו.
זה כל כך עצוב שזה מצחיק
בעיקר בענין הממשלה והמדינה
יצירות אמנון שמוש עסקו בסוגיית ארץ ישראל ,תוך כדי התמקדות במאבק תרבויות - "אשכנזים" מול "ספרדים"; הישוב "הישן" מול הישוב "החדש"; שמירת המסורת השורשית מול התרבות החדשה ה"ארץ-ישראלית".
כמובן גם בחבלי הקליטה הקשים שליוו את הדמויות ביצירותיו גם ..
זו שאלה רטורית שאיני חושב שיש מי שיוכל לענות עליה כעת בכנות
יש אתרי נוסטלגיה שמשמרים את מה שהיה, אם בחפצים או במילים.
גם שירו של אמנון שמוש יכנס לפנתיאון הזכרונות הקולקטיבי של זקני המאה...