וילה דה לוקס
הסתכלתי על השטחים העצומים מלאי הקברים. ים של קברים לא רחוק משם ,במתחם מסויים החלו לקבור בקומות. שיכון פועלים שכולם גרים בצפיפות בלי פרטיות.
השיירה שבה צעדתי כיוונה דרכה אל מתחם מיוחד. . .יורדים בכביש תלול כשמשני צידיו בנויים שני מבנים ענקיים יצוקים בטון שגם פצצת אטום לא תצליח לשטח אותו. . משצי צידי הכביש ישנן מספר כניסות שדרכן יורדים אל הלישכה התחתונה. . כאן מרגישים כמו בבונקר יצוק .פה קוברים את האנשים החוששים שיפגע בהם טיל בעולם הבא. הם רוצים לישון בשקט את שנת התמיד. על הלוקסוס הזה צריך להוסיף 9600 ש"ח. פטור ממע'ם לפי החוק החדש לרכישת דירה לחסרי דיור. . .
הסתכלתי על השלטים שעל המצבות. כולם כוהנים. גם הניפטר היה כוהן ורק אז הבנתי מדוע רבים מהמוזמנים נישארו בחוץ וצפו על הקבורה מהגזוזטרה שבעליה העליונה. ואז ניזכרתי שלכוהנים אסור להיכנס לבית קברות.
עכשיו מתחילה הצרמוניה של הבעת השתתפות בצער . אני אוחז ביד ימין את הפלאפון על מנת שלא אצטרך לשלוח יד או לחבק מישהיא . לא אחת קרה לי שהושטתי יד והיא נישארה תלויה באויר. המגע עם אישה דתית אסור בתכלית וגם אם זה מגע יד תמים. רק אחות אחת של כלתי זכתה ללחיצת יד ממני. היא היחידה החילונית מבין שלוש האחיות. עכשיו אנחנו בבית שבו יושבים שבעה. האוירה רגועה כולם השלימו עם המות שהיה גם גאולה. השיחות הופכות לאט לאט לרכילויות. המת ניקבר והכל בא על מקומו בשלום.
בדרך חזרה נסענו על כביש 443. הסתכלתי מימין ושלחתי מבט גם לשמאל וחשבתי בלבי כי כל השטח העצום והפסטוראלי הזה צריך להיות במדינת פלסטיין שתקום אם תקום. הרגשתי צביתה קלה. על הכביש הזה דהרתי עשרות רבות של פעמים. כמה יפה הנוף וכמה יפה הכניסה לירושלים בין ההרים. . האם ? ...לא ידעתי איך להשלים את השאלה. היא קשה.
.
פעמים המוות הוא פתרון כאשר המדובר במחלה קשה מאוד מלווה בכאבים עזים כאשר אין סיכוי להחלמה. מה שווים החיים בנסיבות כאלה?
אבל הכאב למשפחה עדיין גדול, משתתף בצער המשפחה , שא ברכה.
מה שמביא אותי למחשבה כשאני יוצאת משם,צריך לחיות את ההוה נכון וטוב,כי העתיד-מי ישורנו.אז אני משתדלת להנות מכל דבר קטן בחיים.ממה שיש ומשתדלת לא לחשוב על מה שאין.אולי גם אתה עושה כך .הן אתה מגדל יפיפיות בביתך ובואי נהנה מהן.הרבה נחת שיהיה לך.
ולבי החיים .אם קראת את הרשומה ראית את התאור שלי על הנופים המרהיבים. גם בצל המוות אני רואה את היופי . צריך להמשיך לחיות.
נקווה שהרפואה המתקדמת תמצא תרופה לסרטן.
לך מאחלת אושר בחיק המשפחה האוהבת והרבה נחת.
ולבי הנופים שנסעת בכביש 443 לא יהיו שייכים לפלשתין כי אם לישראל .
יכולה לכתוב לך עוד הרבה על מה שכתבתילעיל אבל זה התמצית הכי חשובה.