האפיפיור וצידו השני של המטבע

ההיסטוריה מכה שוב על ביקורו המסוכן של האפיפיור בארץ הקודש

מאת ד"ר גיא בכור

1 בפני היהודים הציג את עצמו האפיפיור פרנציסקוס כ"צליין", עולה רגל שמגיע מטעמים דתיים, אך בפני הפלסטינים הוא הופיע כפוליטיקאי בביקור בעל אופי פוליטי ברור. הוא בעד מדינה פלסטינית, הוא הדגיש את גדר הביטחון כאשר באופן "מקרי" עצר לידה לשם תפילה חרישית (בדיוק היכן שנמצא גרפיטי אנטי-ישראלי באנגלית, הכל במן מקריות שכזו), הוא הגיע מירדן ל"מדינת פלסטין", כפי שזה הוגדר בידי הוותיקאן, נפגש עם ילדי פליטים פלסטיניים (הם פליטים עוד מעט 70 שנים, ואיש אינו שואל מדוע הרשות הזו לא טרחה ל"שקם" את תושביה עד היום) ושמע את השקרים של אבו מאזן על ישראל המגרשת נוצרים מירושלים. האמת היא כמובן הפוכה: הנוצרים בורחים מן הרשות הפלסטינית בשל לחצי פתח וחמאס, עד כי נשארו רק כמה עשרות אלפים. מתקרב הרגע בו לא יישארו עוד ערבים נוצרים ברשות הפלסטינית.

במילים אחרות, פרנציסקוס בחר לשקוע עמוק בתעמולה הפלסטינית, וזה מה שדווח למליארד מאמינים קתולים. שוב, היהודים הרעים האלה. הם גרמו צרות לישו, הם גרמו צרות לפרנציסקאנים, ועכשיו לפלסטינים הקדושים.

2 מבחינתו של אפיפיור זה הפלסטינים הם לאום, הראוי למדינה, מונח שהוא חזר עליו שוב ושוב, אך היהודים הם, בעצם, דת. ולכן אנטישמיות, יד ושם, הכותל, זו דת שמתעמתת עם הנצרות. ואילו הפלסטינים הם לאום, וזה נתמך כמובן בתעמולה הערבית. כך הדגישו הפלסטינים את ההקשר הלאומי שלהם, והיהודים את זה הדתי, וזה בהחלט התאים לאפיפיור. נקווה שזה עוד יתוקן בידי ראש הממשלה לקראת סוף הביקור הצפוי היום.

3 איזה פרדוקס: האסלאם בעט את הקתולים והפרנציסקאנים מקבר דוד, ולא נתן להם דבר, אפילו לא זכות ביקור במשך מאות שנים. דווקא הריבונות היהודית נתנה להם זכות ביקור ואף תפילה פעם בשנה, אך את התמיכה המדינית, שזה החשוב, מקבלים מן האפיפיור דווקא המוסלמים, לא היהודים.

אז מדוע שישראל תיתן משהו לאפיפיור הזה? אולי את הלחי השנייה?

4 גובר אצלי החשד שגם הביקור הזה הוא מ"מפעלות פרס לשלום", מתוך ידיעה שהוא מסיים בקרוב, ולכן יש לזרז את ביקור האפיפיור, ולהפוך אותו, כרגיל, לפסטיבל של אשליות שלום, פרס ומורשתו.

וכך קורה שהשמאל הקיצוני בישראל מביים ביקור של האפיפיור כדי לחבר, בעצם, את שאיפותיו לסגת משטחים עם שאיפות אבו מאזן לקבל שטחים ועם שאיפות הכנסיה הקתולית לקבל זכויות במקומות קדושים. נוצרה התאמה. אין גם ספק שהזמנת האפיפיור את פרס ואבו מאזן לרומא ל"תפילה משותפת" מתואמת מראש, וזאת כדי לעקוף את הוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו לא לקיים כל מגע עם הרשות הפלסטינית. כך לאבו מאזן יהיה חמאס מצד אחד, ופרס מהצד השני. ואז יבוא העולם אלינו ויגיד: למה שנחרים את ממשלת האיחוד הפלסטיני, הרי אתם בעצמכם נפגשים איתם. זו התערבות חמורה בהחלטת ממשלת ישראל, תוך שימוש דו-צדדי באפיפיור.

כך חובר אפיפיור חסר כוח לנשיא ישראלי נטול סמכויות ועוד ערב סיום כהונתו, עם נשיא פלסטיני שסיים את כהונתו לפני לפחות ארבע שנים, למסע של כלום. אך מסע מסוכן, המעורר מדנים.

5 הדבר היחיד בעל חשיבות בעיניי בביקור התועלתנות הזה הוא הנחת הזר על קבר חוזה מדינת היהודים, זאב בנימין הרצל. הביקור הזה לא מופיע בסדר היום הרשמי של הוותיקאן והוא נכפה על ידי ישראל. מדוע זה חשוב? משום שהרצל חיזר אחר תמיכת הוותיקאן, וזכה לבוז. בשנת 1904 הוא נפגש עם האפיפיור פיוס העשירי ברומא, וביקש את תמיכתו בתנועה הציונית. "לא, לא נתמוך בתנועה הזו", ענה לו האפיפיור נחרצות. "היהודים לא הכירו באותו האיש (ישו), ולכן אנחנו לא נכיר בעם היהודי" (מתוך יומני הרצל). עכשיו אתם מבינים את גודל התפנית? הרצל ניצח והצדק נעשה, 100 שנים מאוחר יותר.

6 ה"אליטה" הישראלית מתייחסת אל הביקור הזה כאילו לא היה העבר מעולם. בא אדם חביב, ומטיף לאחווה ושלום. לא שמענו מילת התנצלות על אחריות המסדר הזה לאינקביזיציה ולעינוי של מאות שנים לעם שלנו, אפילו לא הוזכר הדבר. לא התייחסות לרדיפות מצד המסדר הזה, הדמוניזציה, או אי קבלתו את היהודים. במה עסקו הכתבים אצלנו? שפרנציסקוס הוא "סופר סטאר".

לא יהיה עתיד בלי להתעמת עם העבר, ואירופה לא מוכנה להתעמת עם העבר שלה. ולכן גם לא יהיה שם עתיד ליהודים, או עתיד בכלל. תשאלו את יהודי צרפת ובלגיה, שהם על המזוודות.

7 לא "ארץ הקודש", לא סיורים מוזרים של הפטריארך המארוני של לבנון בגליל, לא הערצת אבו מאזן, ולא התעלמות מן העבר. זוהי מדינה יהודית, מדינת הלאום היהודי ששב לביתו, והיא היתה כזו הרבה לפני עליית הנצרות והאסלאם. עכשיו אנחנו מבינים שבעצם אין הכרה של ממש במדינת העם היהודי, משום שתמיכה במדינה ערבית עויינת בלב ישראל היא ביטול המדינה היהודית, שלא תוכל להתקיים במצב כזה. אם כן, מה השתנה אצל הקתולים או הפרנציסקאנים?

8 כאילו אין אביב ערבי מסביב, עם השמדה קולקטיבית של הנוצרים על שלל עדותיהם. מתוך 1.5 מליון נוצרים בעיראק של לפני עשור נשארו פחות מרבע מליון, הייתר גורשו או נטבחו. מתוך מספר מעט יותר גבוה מזה, חצי מליון כבר טוהרו בסוריה. כנסיותיהם נשרפו ונבזזו, עתידם נגמר. הנוצרים ממשיכים להיכחד בלבנון בהגירה מואצת, וכך גם ברשות הפלסטינית, בעזה, ובצפון אפריקה. אך מה מנסה האפיפיור הזה לטעון: ישראל היא עדיין הבעיה המרכזית. הבה נדבר עליה, היא המוקד. זו הטעייה מכוונת והסחת הדעת, שכן זהו אפיפיור שכמעט ולא מתעניין בגורל הנוצרים במזרח התיכון. בהתקרבות בין כנסיות, המערבית והמזרחית, בממסדים הדתיים? בהחלט. אך הנוצרים האומללים שמטוהרים מן המזרח התיכון?

רק בישראל מכל מדינות האיזור הנוצרים גדלים במספרם, וטוב להם. בכל הייתר הם נכחדים. זו לא רק הסחה, זו הסתה. לישראל אין שום קרדיט אמיתי.

ההמלצה שלי, גם לאור התנהגות האפיפיור הזה ברשות הפלסטינית: לא לשנות בשום מקום את הסטאטוס קוו הדתי-לאומי, שכן שינוי אחד יגרור דרישה לאינסוף שינויים אחרים, ושדי העבר ממתינים, ראו הוזהרתם.

קשה להבין כמה סבל גרם המסדר הקתולי הפרנציסקאני לעם ישראל לדורותיו. לא רק שהיה שותף לאינקוויזיציה ולריגול אחר יהודים ואנוסים, אלא שהוא הפך את סוגיית קבר דוד בירושלים (וחדר "הסעודה האחרונה", Cenaculum, שבמתחם) להגדרה עצמית שלו בכל הנוגע לארץ הקודש.

המסדר נוסד בשנת 1209 והוא קרוי על שם מייסדו (והדמות הנערצת על האפיפיור הנוכחי) פרנציסקוס, מאסיזי שבאיטליה (1226-1182). פרנציסקוס מאסיזי עצמו הגיע לארץ ישראל כעולה רגל. בראשית המאה ה- 14 הוכר המסדר הזה בידי הסולטאן הממלוכי בייברס השני כמסדר הנוצרי היחיד הרשאי להתיישב בהר ציון ובכנסיית הקבר, וכך הפכו הפרנציסקאנים ל"שומרי המקומות הקדושים לנצרות" בארץ. מאוחר יותר גם קיבלו אסמכתה אפיפיורית רשמית לשמירה על המקומות הקודשים, Custodia Tera Sanctae, ולכן ראש המסדר בארץ מכונה "קוסטוס".

כיוון שהנוצרים קיבלו חזקה על קבר דוד, הם החלו להתנגש עם היהודים, שראו במקום מקום מקודש לעלייה לרגל, והמהומה היתה גדולה. בשנת 1427 פנו-לכאורה היהודים (זו הטענה הנוצרית) אל השלטון הממלוכי בבקשת פיתרון, ותגובתו היתה למנוע את ההר הן מיהודים והן מנוצרים, והמקום הפך למסגד. האשמת היהודים על סילוק הנוצרים משם היתה נוראה, כאילו שוב בוגדים היהודים בנוצרים, כמו עם ישו. האפיפיור מרטינוס החמישי הוציא צו האוסר על יהודים, או סחורות שלהם, לעלות על ספינות ברחבי העולם הנוצרי, ויהודים גם הוטלו למוות אל הים. כמו כן הוטלו מיסים כבדים על קהילות של יהודים. הענישה הקשה הזו נקראה במקורותינו "גזירת הים", בין השנים 1427-1485, כהקדמה לגירוש ספרד.

איסור כניסת יהודים ונוצרים למתחם קבר דוד נמשך עד למנדט הבריטי, במשך מאות שנים. לאחר הקמת המדינה הפכנו את המקום לבית תפילה, בהיותו האתר הקדוש היחיד שהיה ברשותנו עד 1967, והנוצרים ביקרו בחדר הסעודה האחרונה, שמעל קבר דוד. מאז ממשלת ישראל אחראית על המקום, והנוצרים מקיימים שם תפילה פעם בשנה.

עכשיו דורשים הפרנציסקאנים לקיים שם תפילה כל יום. כנראה לא מדובר בבעלות או אחזקה, אלא רשות לקיים מיסה קבועה, אך מיסה קבועה כזו תפגע בציבור היהודי המתפלל למטה, בשל ריבוי נוצרים שיזרמו לשם, וכך החיכוך ישוב ויתגבר.

במילים אחרות דורשים עכשיו הפרנציסקאנים שינוי של הסטאטוס קוו – להתפלל. לא רק לבקר, שזה חופשי כיום, אלא להתפלל במיסה קולקטיבית. את מה שאין מתירים ליהודים לעשות על הר הבית, בשל אותו "סטאטוס קוו", דורשים הנוצרים לעשות במתחם קבר דוד.

כאשר נבחר האפיפיור החדש, הבנתי מייד: קבר דוד. ההמלצה שלי, גם לאור התנהגות האפיפיור הזה ברשות הפלסטינית: לא לשנות שם ובשום מקום את הסטאטוס קוו, אפילו לא ימים ולא שעות, שכן שינוי אחד יגרור דרישה לאינסוף שינויים אחרים, ראו הוזהרתם.

במאה החמישית קבע אורליוס אוגוסטינוס "הקדוש" (430-354) את התפיסה הקתולית כלפי היהודים, שלא השתנתה עד לסוף המאה העשרים: פיזור היהודים בעולם הוא לא רק עונש ליהודים על "בגידתם" בישו, אלא גם אזהרה לנוצרים מה יהיה גורלם אם יבגדו גם הם באמונתם. ולכן, פיזורם של היהודים הוא הכרח נוצרי.

מכאן שקיבוץ היהודים בחזרה לארצם הוא אסון לנצרות הקתולית, ולכן ההתנגדות הדתית החריפה למדינה ליהודים. כישלונם של היהודים הוא ערבות הצלחת הקתולים, וההיפך, הצלחתם תהא סופה של הנצרות. הדוקטינה הקתולית הזו החזיקה מעמד 15 מאות שנים, עד לימינו, כאשר האפיפיור הנדיר יוחנן פאולוס השני הכיר בישראל, וכרת איתה יחסים דיפלומטיים מלאים בשנת 1994. איזה אומץ ואיזה אדם דגול!

בכך פגה הדוקטרינה של אוגוסטינוס. יהודים יכולים לכונן את מדינתם מחדש, בלי לאיים על הקתוליות, ולהיפך. יוחנן פאולוס אף כינה את היהודים "אחינו הבכורים והאהובים", וקבר את שנאת היהודים מבחינה תיאולוגית. אך האם השנאה אכן נקברה? המוזיקה: "שיר למעלות" של דוד המלך, בביצוע מקהלת אורטוריו, ירושלים, בלחן המלחין היהודי, איש המאות ה- 16 וה 17, סלומונה רוסי.