פרופסור גדעון ארן על התנועות גוש אמונים ושלום עכשיו

מענין היה להוסיף דברים על היחסים שבין שתי התנועות, מעבר לנסיונות הידברות פוליטיים ומעקבים מודיעיניים. התנועות לומדות זו את זו ומאמצות הדדית דפוסי ארגון, מבצעים ויחצ"נות. התנועות מרותקות זו לזו באופן כפייתי. ההדדיות ניזונה מסקרנות אוטנטית שמעבר ל'דע את האויב', ומהולים בה כבוד אם לא הערצה כמוסה. ביחס של ש.ע לג.א אפשר להבחין לאורך השנים בסימני התבטלות וקנאה, וגילויים כאלו, פחות פומביים ויותר סובטיליים, היו גם בכיוון ההפוך. בכל אחת משתי התנועות קימת הכרה עמומה שמשהו מהותי ממנה או ממה שהייתה רוצה להיות מצוי בתנועה היריבה, וממילא גוברת ערנותה לכך שהיא עצמה מקפלת בתוכה יסודות סותרים.
יש הרבה דומה ומשותף לשתי התנועות, מעבר לעצם השפעתן המכרעת. פייגה מעיר על כך ומותח כמה קוים אנלוגיים: ג.א וש.ע הן תנועות של המעמד הבינוני המשכיל והאשכנזי. שתיהן מתעלמות מסוגיות חברתיות פנימיות בכלל ומן השסע האתנו-מעמדי בפרט. שתיהן מוציאות את הערבים מן השיח שלהן ומן השיח על השטחים שבמחלוקת. אלו הן שתי תנועות יהודיות אקסקלוסיביות וציוניות במובהק. אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה קוי דמיון, ובהם אפיונים דוריים ומבניים. נוסף לדמיון יש הדדיות.