אהבת אם

בירושלים גר איש עשיר מאד, יום אחד חשקה נפשו להישתעשע. הודיע ברבים , שזה אשר יעמוד על ההר כל הלילה כשהוא ערום, ללא כל כסות לגופו עד הבוקר יקבל 10 מטבעות זהב.

 שמע את ההודעה נער עני מאד, בא לאימו האלמנה ואמר לה: אמא, אני אלך לעמוד על ההר, אקבל את הכסף וירווח לנו. האם ניסתה להניאו מזה , מתוך דאגה לשלומו, 

כידוע בהרי ירושלים קר מאד בלילות , מה עוד שהיה זה בסוף הקיץ , כי אז הפכו הלילות בהרים קרים עוד יותר. לא עזרו כל הבקשות של האם, והנער הלך והתיצב אצל העשיר ואמר לו: אני מוכן ללכת ולעמוד בראש ההר כל הלילה כשאני ערום.. 

אתה, ? צחק העשיר, הרי תוך שעה , תקפא מקור, עם גופך הרזה. אני אעמוד, ואתה תשלם לי שכרי כמו שהבטחת.

 ואכן התאספו כל ידידי העשיר, וראו איך הוא עולה לראש ההר, מתפשט ועומד ערום, אף הציבו שומר שיעיד בבוקר שאכן עמד. 

מה עשתה אימו? עמדה על גבעה לא רחוק משם והדליקה מדורה, בתקווה שבנה יראה את האש וידע שאימו שומרת עליו. 

כך עמד הנער כל הלילה. בבוקר ירד מן ההר , לבש בגדיו והלך לעשיר לקבל שכרו. אך העשיר אמר לו: אתה משקר, אימך חיממה אותך בלילה, יש עד שיוכיח שלא קיימת את ההסכם. 

באו בפני דוד המלך למשפט, שאל המלך את הנער: האם זה נכון שאימך הדליקה מדורה, ואתה התחממת בה? 

אדוני המלך, אימי אכן הדליקה מדורה , אך לא על הר שעמדתי בו, אלא על גבעה אחרת. אם כך לא מגיע לך. 

יצא הנער מעם המלך, בוכה ומצטער צער רב. 

ראה אותו שלמה הנער, ושאל : למה תבכה? מה קרה? ספר לי וירווח לך, ואולי אוכל לעזור לך.

חשב הנער, מה כבר יש לי להפסיד , וסיפר לשלמה את כל סיפור ההר, דבר לא החסיר.לך , לך וחזור בעוד שבוע מהיום.

 בא שלמה לאביו המלך וביקש לעוד שבוע לערוך סעודה ולהזמין את כל הנכבדים ואף את העשיר. הגיע מועד הסעודה, השולחנות נערו כנדרש, והאורחים המכובדים החלו להגיע, עברה שעה ויותר, אך אוכל לא הוגש.

 ובינתיים ניגש שלמה לטבח הראשי ואמר לו: את הסירים עם האוכל שים בצד אחד ואת האש בצד אחר, ואל תבשל. 

ראה דוד המלך שהאוכל לא מוגש , הלך למטבח וראה שכל הסירים לא על האש. שאל מה פשר הדבר: ונאמר לו: בנך שלמה ציווה כך. 

הלך דוד המלך אל בנו שלמה, ושאל: מדוע הוריתה לטבחים לא לבשל את האוכל? 

ענה שלמה: כמו שמדורה שנימצאת על גבעה-לא יכולה לחמם נער שנימצא על ההר הרחק משם, כך אש שנימצאת בקצה אחד של המטבח לא יכולה לבשל אוכל שנימצא בצד השני.

 הבין דוד המלך מה קרה ופסק שוב שעל העשיר לשלם את הפרס שהבטיח.  

גרסה נוספת: בסיפורים של הארון רשיד ואבו נוואס, שם העניש המלך רשיד את אבו נאוואס וציוה עליו לעלות לגג הארמון לישון עירום בלילה הקפוא, ועודד אותו בכך ש'אור הירח יחמם אותו'.

אבו נוואס לא נשאר חייב ולאחר כמה ימים, כשלמלך הגיעה קבוצה גדולה של אורחים נכבדים, אבו נוואס נכנס למטבח ודאג לכך שהטבחים יבשלו את הארוחה על גבי נר, כשהסיר תלוי כמה מטרים מעליו...

כמובן, המלך הבין את העקיצה והיחסים בינו לבין אבו נוואס חזרו להיות טובים.

בא במייל