הבריחה מואדי ניסנס.!

הבריחה מואדי ניסנס חיפה לכוון שכונת הדר (זכרון ילדות ראשון ששמעתי מפי הורי) ברגע שנודע לערבים תושבי חיפה (רובם התרכזו בעיר התחתית ובואדי ניסנס )על הכרזת מדינת ישראל החלו לחסום את כול היציאות מואדי ניסנס ולא לתת לאף יהודי לצאת או להיכנס למקום, אנו גרנו באמצע המדרגות המובילות לרח שבתאי לוי ,עד לאותו יום חיינו כולם יהודים, מוסלמים ונוצרים ביחסי שכנות טובים אני ינקתי משכנתי הערביה יחד עם בנה- הטענה שאימא שלי יהודיה מפונקת ולא רוצה להניק את הילדה, אבא שהיה ער לשינוי אצל הערבים שהחל עם הכרזת המדינה באו"מ קנה את יתרת הבית בהדר בו התנהל עיסקו ואמר לאימא בסוד לכול צרה שלא תגיע , המצב החמיר כשאבא ניקרא לשרת בצבא ואימא מטופלת בשתי תינוקות אני ואחותי, שכונת הדר ריכוז רוב של יהודים והעיר התחתית ערבים שניסו לכבוש את השכונות היהודיות בהדר ומעלה. הבית שלנו בואדי - חדר אחד השירותים בחצר ארבעה נפשות ומאתיים מדרגות מעץ המובילות למטה ולמעלה פחים של חמוצים ופרחים בכול כניסה בעיקר צמחי תבלין המעבר להדר היתנהל בסודי סודות ,אבא ביצע הרכישה בשקט (הקש ששבר את גב הגמל היה שנויי האופי של השכנים )לילה אחד הגיעו חיילים ישראלים בחיפוש נשק אצל שכנינו המוסלמים התכונה והיתרוצצות של השכנים נתנו להורי להבין שאכן קיים נשק אצל שכנינו , כולם ידעו שכאן גרים היהודים וגם השכנים הערבים ידעו זאת וניצלו את הענין. יום אחד בתוך כול ההמולה נשמעו דפיקות חזקות בדלת וכמעט ניפרצה אבא יצא החוצה וצעק שקט הילדות ישנות השכן הערבי הנמיך קולו הפך עציץ שהיה בפתח ביתינו ודחף לשם אקדח שהוא מוסיף את צמח הרודה למעלה מיסתלק וצועק לאבא לנקות ולא להשאיר סימן ביודעו שאותנו לא יבדקו ואכן אימא יצאה עם מטאטא ניקתה הכול באופן יסודי כאילו לא קרה כלום חמש דקות אחרי הגיעו חיילינו לחיפוש, אבא פתח הדלת והודיע שהוא יהודי הם שאלו אים ידוע לנו שיש נשק אצל השכנים ואבא התעלם אבא ביקש שיביאו לנו אוכל, (היה עוצר) ותוך זמן קצר הגיעו המצרכים, ובכדי לא לעורר חשד התחלקנו עם שכנינו אימא התעקשה שנודיע על האקדח בעציץ אבא סרב והחל להכין תוכנית כיצד להיסתלק מהשכונה כמה שיותר מהר מבלי לעורר חשד מחר בבוקר אלך לעבודה כרגיל לי נותנים לעבור להדר אני צריך להיתגייס ודחיתי זאת בכמה ימים אמר רק לערבים לא ואת אחרי כמה שעות קחי את הבנות ואם מישהוא ישאל את חייבת לקחת אותן לרופא כי דליה חולה ויש לה 40 מעלות חום, ואכן ככה אנו בדרכינו לעלות את מדרגות שבתאי לוי כפסע בין הדר והואדי,על המדרגות עמד בנה של השכנה עם נשק ואימא בכתה ואמרה שהיא מוכרכה לקחת את דליה לרופא הערבי הסתכל עליה בזלזול עם נשק מכוון "על מי את עובדת יהודיה מלוכלכת צריך להרוג את כול העם שלך אימא כמעט התעלפה ואמרה לו אתה לא מתבייש ההצלה הגיעה משכן אחר ששמע ואמר בושה היסתלק מכאן ישנו באותה מיטה ואכלנו מאותה צלחת לקח אותנו העלה אותנו את קבוצת המדרגות שהפרידה לשבתאי לוי ושם כבר לקחו אותנו החברה שלנו להדר, בלילה כבר שמענו יריות שהערבים ניסו לכבוש את הדר והסוף ידוע. יום אחד אחרי הרבה שנים אבא אמר! לבנה נוסעים לעכו אבו סאמר שברח ללבנון עם קום המדינה הגיע לבקר בעכו ואנו מוזמנים להתראות איתם אני כמובן לא ידעתי מה מי ומה על אף שאימא חזרה על סיפור זה עשרות פעמים ,הפגישה הייתה מרגשת ההורים החליפו חויות וכולם בתקוה שיהיה שלום וניתראה בשלום אינשלה. אגב הבית במדרגות ואדי ניסנס עוד קיים לקחתי את בני ובהזדמנות אחרי שנים את נכדי לראות וסיפרתי להם הסיפור ועתה בגיל 60 משחזרת אני את מעט הזיכרונות שסופרו על ידי אבי ואימי הבית עומד כאנדרטה לסיפור זה,( על אף שהוא חורבה), הפתיח של ספרי -חיפה העיר ומשפחתי אביבה ממן יוספזון