המטוסים שצללו לעברנו לא הצליחו להפסיק את משחק הפוקר
היום השני של מלחמת יום כיפור. היינו 4 לוחמים בעמדה שהוקמה על גבעת חול כ-15 ק"מ מתעלת סואץ.הרשמים מהלילה הקודם שבו הגענו היו חרוטים עמוק במוחנו.המראה שנגלה לעינינו היה סוריאליסטי . אש ותמרות עשן שהאירו את התעלה ומטוסים שצללו ולא תמיד עלו . תותחים רעמו והתעלה הייתה מוארת כבאור יום מכמות הפגזים שנורו. מדי פעם קראו לנו לאייש זחלם נושא תותח נ.ט. ומכשירים לאיתור מסוקים. המצריים נהגו לשלוח במסוקים יחידות של אנשי קומנדו שניסו לפגוע בתחבורה הצהלית.. הפעילות הייתה בדרך כלל בלילה. במשך היום היינו מסובים 4 הלוחמים בתוך העמדה הצרה שנחפרה לעומק של 60 ס"מ ודופנה בשקי חול . הוספנו רשת הסוואה להגן עלינו מפני השמש החמה. המטוסים המצריים נהגו לפקוד אותנו השכם והערב כשהם מטילים פצצות מתוך כוונה לפגוע בדמה של טיל הוק. שהיה מוצב בסביבה. בכל פעם שהופיעו המטוסים המצריים הופיעו גם מטוסים שלנו ובקרבות אויר שהתנהלו מעלינו ראינו כיצד מטוסינו מפילים את מטוסי האוייב..באחת ההפלות כיוון הטייס המצרי את מטוסו ,לפני שצנח, לעבר מתחם שלנו וגרם לאבידות כבדות. שיירות של מכוניות הובילו עשרות פצועים והרוגים . המחזה היה מזעזע . ניתן היה לראות קטועי ידיים ורגליים וגופות שותתות דם. למרות שתקיפת המטוסים המצריים היו תכופות ולאורך זמן הם לא הצליחו לשבש לנו את משחק הפוקר . אני זוכר את רגעי נפילת הפצצות שגרמו לנו באופן טבעי להרכין ראש ועם הישמע הבום של נפילת הפצצות שלעיתים היו במרחק מטרים ספורים מאיתנו, המשיכו להתעופף באויר בדיחות והקריאה: 3 קלפים בבקשה.. קשה לעכל מה עושה המלחמה לנפש האדם. היום קשה לנו להבין כיצד נעלם חוש הפחד . הפצצות נופלות מסביבנו ומה שמעסיק אותנו זה כמה קלפים להחליף.. המצב לא השתנה גם לאחר שפגז פגע בזחלם שאיישנו בלילה קודם והרג את החייל שישב עליו, הזחלם שהיה במרחק 5 מטרים מהעמדה שלנו.(סיפרתי על כך בפוסט קודם)
ידידי , כנראה יש סיבה טובה ששרדת את הגיהינום
סיפור האימונים בחיל הים והטביעה וסיפור ההישרדות במלחמה האכזרית והעיקר ,שלושה כלפים
שלא נזכה לשמוע עוד סיפורים כאלה
וסוף סוף תקוותנו תתגשם
כל טוב לך ידידי
טפלנו בפצועים שפונו אלינו.
אחרי שהמסוקים קלטו את הפצועים.
חזרנו לשחק שש-בש ורמי.
אגב בסרט MESH מופיעה אותה תופעה סוראליסטית.