מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > המסע בדרך לאילת סביב אפריקה שנמשך 60 יום

המסע בדרך לאילת סביב אפריקה שנמשך 60 יום

המסע בדרך לאילת סביב אפריקה שנמשך 60 יום

רבים חולמים על שייט תענוגות באונית פאר . לא על שיט כזה אתמקד בסיפורי אלא על שיט על פריגאטה,אנית מלחמה מאוישת ע"י צוות שכולו על טהרת אנשי המילואים. ההפלגה החלה בסוף אוקטובר 1956 .ונמשכה 60 יום היעד היה נמל אילת לאחר הקפת יבשת אפריקה אנשי הצוות היו אנשי מילואים ולכן נעלמו הדרגות פרט למפקד האניה שבחיו האזרחיים היה חולב פרות בקיבוץ. האוירה על האניה הייתה חברית והחיים התנהלו לפי מתכונת אנית נוסעים. מדי פעם עגנה האניה באחד הנמלים בדרך לצורך הצטיידות בירקות טריים ודלקים להנעת האניה. היו ימים שהרגשנו שאנו תיירים בעת העגינה בנמל איפשרו לנו לצאת לביקור במקום. היו עיירות שתושביהן קיבלו אותנו בסבר פנים יפות בעיקר במדינות שהיו אז תחת חסותה של צרפת. אולם היו גם מדינות שמרדו בפטרונים שלהם והיחס אלינו היה עויין. היינו צריכים לברוח מההמון העויין שרדף אחרינו וניסה לפגוע בנו. בדרך כלל הים היה שקט אולם לעיתים היינו חייבים להתמודד עם גלי ענק שטילטלו את האניה כקליפת אגוז. היו גם ימים מלאי הפתעות כאשר צוות הפיקוד הכין לנו הפתעה נעימה. הים היה חלק ועמדנו לחצות את קו המשוה ואז הגיעה ההפתעה כל מלח שחוצה את קו המשווה לראשונה טובלים אותו בזפת וזורקים אותו לתוך ערימת נוצות זפת לא היה על האניה ולכן טבלו אותנו בשמן אחד המלחים התחפש לנפטון אל הים והשביע את המלחים היה זה טכס היתולי ומפקד האניה הבטיח שנקבל תעודה מוסמכת על חצית קו המשווה. לא האמנו שחיל הים יטרח להדפיס תעודות ולהפתעתנו קיבלנו לביתנו תעודה מאוירת המאשרת שחצינו את קן המשווה. העגינה הבאה הייתה קייפ טאון. לא ברור כיצד התפשטה הידיעה על הגעת האניה אולם החוף היה מלא במכוניות של יהודי המקום שהתחננו בפני המפקד שיאפשר להם לארח אנשי צוות. מפקד האניה איפשר לרוב אנשי הצוות לרדת מהאניה אולם אותי מינו לארח קבוצות יהודים שהוזמנו לבקר על האניה. היו מעטים מבין אנשי הצוות שדיברו אנגלית ולכן מינו אותי כמדריך לאורחים. אנשי הצוות שחזרו בערב אל האניה היו מלאי חוויות האירוח שזכו בו היה מעל ומעבר. רבים מאנשי הצוות חזרו עם מתנות יקרות שהרעיפו עליהם יהודי המקום. למוחרת בבקר החלטתי להעלם מהאניה. יחד עם שני אנשי צוות נוספים עליתי על הרכב הראשון שהגיע לנמל הטיול שערכו לנו היה מקיף וביקרנו בכל המקומות המענינים בצהרים הוזמנו לארוחה בבית המארחים. 3 משרתות שחורות הגישו לנו מכל טוב. האוכל ערב לחיכנו לאחר ימים רבים בים . סרבתי להצעת המארחים לעבור דרך חנויות על מנת שירכשו עבורנו מתנות. חזרנו עייפים אולם מלאי חויות. החלק הקשה היה במסע לאורך האוקינוס ההודי. התושבים ברוב המקומות היו עוינים ואז הגיעו הרגעים המותחים במסע.. הכניסה לים סוף למצרים היו מספר פריגטות שעגנו באזור וטווח התותחים איפשר להם לפגוע בנו. במשך 72 שעות היינו צמודים אל התותחים כשהם טעונים ומוכנים לפעולה. השקט המתוח התפוגג רק לאחר שהגענו לשארם אל שייך. כאן הכינו לנו הפתעה. על החוף הסתובב לו כבש על שיפוד וריחו התפשט על פני כל האזור. היה נעים להושיט יד ולתלוש נתחים חמים נוטפי דם ולנגוס בהם למוחרת הגענו לסוף המסע, נמל אילת.מסע שארך 60 יום .

תגובות  3  אהבו 

571
30/06/11
הצלחת לשתף אותנו בחווית ההפלגה והמסע
לאילת שערך ימם רבים.
חוויות טובות וכצת פחות טובות והנא אתם
מגיעים חזרה לישראל לאילת .אינך מופיע בתמונה
כי אתה כניראה הצלם.
אני כן מופיע בתמונה
הראשון משמאל
יעקב גרשון
03/07/11
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה