דמות הגיבור שלא ניתן לשכוח
הוא עמד זקוף חזהו מובלט קדימה, ידיו מתוחות לאחור ועיניו אש להבה. הוא עמד בקצה החצר כמי שמנסה לא להתבלט אולם עמידתו האיתנה הביעה את אשר ידענו כולנו כי הוא המפקד. היה זה ידידיה בנו של השרת שנהג לעמוד מידי בוקר במסדר מתערב בין תלמידי הגימנסיה לשמוע את פסוקי הבוקר מפיו של המנהל בוגרשוב. זוכר אני את הבוקר המיוחד את המסדר הדומם שלא נשמעה בו אפילו מילה ואת המנהל בוגרשוב עומד ועיניו דומעות מוסר את הידיעה המרה כי ידידיה איננו. כולם הסיטו מבטיהם אל הפינה בה נהג ידידיה לעמוד מידי בוקר. הפינה הייתה ריקה. ידידיה לא היה שם. והמנהל החל לספר וקולו ניקטע בפרץ של בכי הוא סיפר על המבצע שערכה ההגנה לפוצף את מתקני הרדאר של הבריטים שבאמצעותם איתרו את אוניות המעפילים צרור פילח את גופו של ידידיה והוא נהרג.במקום עד היום אני רואה בעיני רוחי את דמותו של ידידיה גיבור על ניצבת בחצר הרחבה של הגימנסיה הרצליה גיבורים אינם מתים דמותם ניצרבת לעד בלבבות.
נפילתו של ידידיה בקרב.
דמות שנשארה חרוטה בלב.
הוא דומה לשחקן מפורסם באותה תקופה בשם לי ז'קובס ולכן יותר קל היה לי לזכור אותו.