הוא רצה להיות אחד משלנו יעני סחבק
מוחמד עלי היה נער יפה תואר שרצה להיות אחד מאיתנו כלומר סחבק של היהודים. הוא התגורר בכפר הערבי סומייל ,שכונה ערבית שכולה חושות שמסביבה צמחו שכונות יהודיות.הכפר הפך ברבות הימים לחלק מרחוב אבן גבירול בת"א מוחמד שלט היטב בשפה העברית ובקושי ניתן היה להבחין בניב המזרחי שבו התחלפו האותיות ב' ו-פ' . במסגרת עבודתו כשליח נהג לפקוד את בתי היהודים ולעיתים נהג לעמוד ליד קבוצת הנערים היהודים מחקה את מנהגיהם ומנסה לשפר את שפת העברית שהייתה שגורה בפיו. הוא ניסה להתחבר אל החבורה אולם תמיד נמצא מישהוא שיעוט על ההזדמנות להקניט את הנער הערבי. כולם דיברו את השפה הערבית שלמדו ברחוב. ביחוד שירים שנהגו להקניט בהם את מוחמד: "מוחמד עלי בט בט כירי מאלה אל עטס ובטנו נפטס" מוחמד היה נעלב ומסתלק מהמקום אולם למוחרת היה שוב חוזר מנסה להתחבר אל הנערים היהודים. ביום בהיר אחד הופיע מוחמד עם חולצה כחולה של הנוער העובד. הוא היה גאה שהסכימו לקבל אותו לאגודת הנוער העובד.זה נתן לו את הגושפנקא שהוא אין. עכשיו הוא הרגיש שהוא טוב יותר מחבורת הנערים שהסתובבו ללא מיסגרת כשהם מחפשים סיבות לבצע מעשי קונדס. עכשיו מוחמד המעיט להיפגש עם חבורת הנערים שהרי הוא חבר בנוער העובד מקובל על יתר החברים באגודה ואף אחד מהם לא מקניט אותו בגלל היותו ערבי. לא רק מראהו השתנה עם החולצה הכחולה אלא גם עמידתו עם ראש זקוף שמבטא כי אני שווה בין שווים. אלא שסיפורו של מוחמד ניקטע במלחמת העצמאות. החולצה הכחולה לא עזרה לו והוא נעלם יחד עם רוב תושביו המועטים של הכפר הקטן.יותר לא ראינו את מוחמד . לא אחת ניזכר אני במוחמד ותוהה מה עלה בגורלו. האם המלחמה שינתה את רצונו להיות אחד מאיתנו יעני להיות סחבק של היהוד? את זה לא נדע לעולם מאחר ומוחמד נעלם..
חיה ברזילי_987_