כמה טוב שיש לנו קרקע יציבה מתחת לרגליים
הים היה סוער וגליו התנפצו על דפנות האניה גשם זלעפות היכה בנו בעוז והרטיב אותנו עד לשד עצמותינו הסערה שהישתוללה דמתה לתאור הגיהנום של דנטה הגלים המסתערים אל דפנות האניה דמו למפלצות שעוטות בחמת זעם אל אויב נעלם והאויב הזה הייתה אוניית הקרב שלנו אוניה ששייטה במרחבי האוקיינוסים הסוערים. אמונות טפלות נפוצות בין יורדי הים אסור לשרוק פן תעורר את חמתו של נפטון אסור לירוק כנגד הרוח פן תפגע בסירנות ועוד כהנה וכהנה אמונות חסרות טעם והגיון אלא שבתנאים כאלו שבה קיימת סכנת טביעה מוכן הימאי להאמין שהסערה תלויה במפלצות וגורגונות הכועסים עלינו על שפלשנו לתחומם וצריך לפייסם . אולם הסערה המשיכה במלא עוזה לשטוף ולהכות בנו בידה הקשה. אוניית הקרב המשיכה להתנדנד ולשייט לדרכה שהרי לא יכולנו להתעכב ולסטות מהמשימה. הגשם המשיך להכות בנו במלא העצמה והמים זרמו דרך בגדינו גורמים לנו לקפוא מהקרה אכן הייתה זו סערה לא קלה או יותר נכון איומה. ואז באחת כאילו לפי פקודה פסקה הסערה המפלצות נעלמו והים הפך שקט וחלק כמו חמאה עכשיו יכולנו לנוח ולהפסיק כל מלאכה ולהתרכז בפרטים השונים וההכנות למשימה. תהינו לאן נעלמו נפטון , המפלצות והגורגונות שתקפו אותנו בחמת זעם ובשינאה עיוורת במטרה לשלוח אותנו לתהומות ולמעמקי המצולות. וכך נמשך המסע שהפך להיות רוגע ושלו המשימה הסתיימה אולם השאירה מועקה בלב. ומאותו יום אני שונא את נפטון ואת הים ואת האוניה את המפלצות והגורגונות אפילו שהן רק אגדה כמה טוב להרגיש קרקע יציבה מתחת לרגליים לעמוד ישר ולא להתנדנד לפי גחמת הגלים. תודה לך אלהים שיצרת גם קרקע יציבה שנוכל להתהלך בה בשקט וברגיעה .
אכן איש אשכולות איך לא אם זלל כל כך הרבה אשכולות..ענבים