מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > רגע של זיכרון מר שעולה מן העבר

רגע של זיכרון מר שעולה מן העבר

רגע של זיכרון מר  שעולה מן העבר

המבט ששלחה לעברי ,באותם רגעים מועטים שהסם הפסיק לפעול, היה מלא כאב. הרגשתי את התחינה שבמבטה. ללא מילים, אולם המבט שהופנה אלי ביטא יותר מכל את מה שרצתה לומר ולא יכלה להעלות על דל שפתיה. היה זה מבט שמבקש רחמים מבט שמבטא רצון עז לצאת מזה , לצאת מהמעגל המטורף של הזיות וטישטוש והעלמות לעולמות אחרים שלא מבשרים טובות. סמי ההרגעה שטיפטפו אט אט דרך האינפוזיה לווריד הטיבו עימה ומנעו ממנה להרגיש את הכאב שחתך בגופה. אלא שהסם גרם לה גם להרדם לשעות רבות. היו אלו הרגעים הבודדים שההכרה התגברה על הסם . המבט ששלחה לעברי היה מלא תחינה. אף מילה לא נאמרה אולם קראתי את מבטה קראתי את המילים שלא נאמרו.ולמרות זאת הבינותי את בקשתה."אבא תעזור לי , תוציא אותי מזה." "הזה" היה מחלת הסרטן שתקפה אותה ואכלה בכל פה כל חלקה טובה בגופה. באותו רגע עלתה בראשי הפגישה שקיימנו עם רופא מומחה לבדוק אפשרות של ניתוח. הוא שאל אותה מה היא מצפה ממנו ותשובתה הייתה"אני רוצה להבריא".זו הסיבה שהבינותי את התחינה שבמבטה.. באותו רגע הדהד בראשי קול מתחנן. קול שהועבר אלי אינטואיטיבית ממבטה הכואב. והיה נדמה לי שאני שומע אותה אומרת"אבא אני רוצה לחיות, אני רוצה להבריא." ישבתי שם עם מבט קפוא מבלי שהוצאתי הגה מפי. מסתכל אל הגוף הדומם עם המבט הכואב.. כאבתי יחד איתה . כאבתי כי לא יכולתי לעזור לה במאומה. היא קראה בעיני את חוסר האונים ועצמה את עיניה כשהיא נותנת לסם להישתלט עליה. הייתה זו כניעה, כניעה ללוציפר שחיכה לה בפינה.

תגובות  9  אהבו 

711
למען האמת, אין מלות נחמה.

כאב גדול מדיי.

מצא אושר ביקיריך הנפלאים.

עלום מלא.
לאחרשהסרתי את דמעותי\ החלטתי לשתף אותך.... אכן רגישותי מאוד מפותחות וזאת כנראה עקב מסכת חיי "הלא קלה", למדתי שרק אנשים שלא שפר עליהם גורלם הופכים לרגישים לזולת... אולי לעיתים גם יותר מאשר ל...
לאחרשהסרתי את דמעותי\ החלטתי לשתף אותך....
אכן רגישותי מאוד מפותחות וזאת כנראה עקב מסכת חיי "הלא קלה", למדתי שרק אנשים שלא שפר עליהם גורלם הופכים לרגישים לזולת... אולי לעיתים גם יותר מאשר לעצמם...
מה דעתך???
שבת שלום, חנה
אני אם שאיבדה את בנה מבינה את הכאב וחיה אותו יום יום בריאות ולא עוד צער
מאחל לך נחמה ושלא תדעי עוד צער
אני יודע עד כמה זה כואב
מצטער שגרמתי לך לדמוע.
אכן מי שחוה אובדן מבין את צערו של האחר על אובדנו.
תודה על התגובה אכן אני גאה בנכדות שהשאירה לי. ביחוד היום שהחיילת החדשה מצלצלת לסבא ומספרת בהתרגשות על הקפצה וסקאד שנפל בסביבה. "חוויה"כזו משתפים בד"כ את האמא. אולם כשאין אמא וגם לא א...
תודה על התגובה
אכן אני גאה בנכדות שהשאירה לי.
ביחוד היום שהחיילת החדשה מצלצלת לסבא ומספרת בהתרגשות על הקפצה וסקאד שנפל בסביבה.
"חוויה"כזו משתפים בד"כ את האמא. אולם כשאין אמא וגם לא אבא אז....
את אשר כתבת, החלק הקשה בחיים הוא אובדן היקרים לנו
ואין כמו אובדן ילד. שלא תדע עוד דאבה. תמצא נחת בנכדים
הם יביאו לך את האושר בחיים.
נותרתי מאובנת מכאב,,ואת אותה תחושה שחשת כלפי ביתך
חשתי כרגע(להבדיל) כלפיך תחושה של אי יכולת לעזור,
איש גיבור ואמיץ,,יאירו לך בהמשך חייך, שבילים
של אור,ןשמחה,
איש יקר,,,יהיו נכדיך נחמתך
ואולי תפגוש באשה טובה, שתתן מזור
לפצעך

אהיה חזק אני עמך,
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה