הנער עם עיני התכלת שהיה ההרוג הראשון מהשכונה
עיניו הכחולות היו סקרניות הוא רצה תמיד לדעת מה קורה, לדעת הכל. מבטו היה חודרני וכשהגיע אל החבורה היה דוחף את ראשו מעל הכתף של זה שלפניו סקרן לראות מה העסיק את החבורה .כזה היה לייבלה הנער הפולני. למרות שרצה להידמות לחבורה הוא היה יוצא דופן במראהו , נער בן 16 עם בלורית שער בלונדיני ועיני תכלת בשונה מהצברים הברונטיים עם העיניים החומות. הצפון הרחוק של תלאביב במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה הייתה עדיין בחיתוליה..בתים שצצו פה ושם והאזור דמה יותר לשכונות בניגוד לרחובות הצפופים כיום. כולם הכירו את כולם וידעו מה קורה בצלחתו של השכן.. הנוער נהג להתאסף ליד הירקון קראו לחבורה "הצירק". השיחות נסבו בדרך כלל על סירות , על דייג ועל הסרטים שהוצגו בקולנוע אחד העם. מדי פעם זרק מישהוא מהחבורה הערה על המצב המתוח ועל מה שעומד לקרות לאחר שהבריטים יעזבו את המדינה. ואז שלחו אחד לשני מבטים חשדניים בניסיון לנחש אם מישהוא יודע והאם גם האחר חבר באחד האירגונים..רובנו היינו חברי ההגנה אולם היו בינינו גם חברי אצ"ל ואולי גם חברי לח"י.. מועד יציאתם של הבריטים מהארץ הלך וקרב. המתיחות התגברה והיו התקפות על התחבורה ועל ישובים מבודדים. הידיעה הקשה שהגיעה אלינו היכתה את כולם בתדהמה. מכונית שהעבירה נערים לבן שמן הותקפה ע"י חיילי הליגיון הירדני מתוך מחנה צבאי בריטי בבית נבאללה. היו הרוגים ופצועים. מאוחר יותר הסתבר שהנערים היו חברי ההגנה שנשלחו לתגבר את השמירה על בן שמן. אז גם נודע לנו שבין ההרוגים נמנה גם ליבלה מהשכונה. כולם התאבלו על לייבלה שהיה דמות יוצאת דופן. מידי פעם עולה דמותו בזיכרוני. דמות של נער סקרני שהיה דוחף את ראשו מעל כתפו של זה שעמד לפניו על מנת שיוכל לראות מה קורה במרכז החבורה. . לייבלה היה ההרוג הראשון מהשכונה אולם לא האחרון. הסיבה שדמותו נשארה חקוקה בזכרוננו בגלל היותו חריג.או אולי בגלל שהכרנו את המוות מקרוב.
כשאני מעלה אותם על הכתב אני חי אותם
זו הייתה תקופה אחרת
ילדות קצרה שהעבירה אותנו במהירות לעולם המבוגרים.
ילדים בני 16 שנפלו בטרם הספיקו לטעום את טעם החיים.