בנסיבות הימים זמן הימור הקמע היה

מאה דברים יכולים לשנות את חייך-קמע הוא אחד מהם.. בתולדות האהבה יש מאה ותשע פרקים ואימו של ז?'אק הוסיפה עוד אחד.. הטעות הכי גדולה שאימו של זאק עשתה אי פעם הייתה כשתפרה משהו דמוי כסת פצפונת וחיברה אותה תחת צווארון חולצתו של זאק. יש אנשים ששומרים מפתחות של אותן דלתות שהחליפו פעמיים והם שוכנים במגירה. לא מבקשים דבר. רק את השקט של נועם החושך שעוטף אותם הם מחפשים. לפעמים אותם מפתחות של דלתות מסתובבות יכולים להעיר מחשבות של איש שמפתח ליבו נשבר. ויש כאלה בריות שמחזיקים בקופסאות קרטון זיכרונות, משאלות, תשוקות ואהבות אבודות. מדי פעם מרימים את מכסה הקרטון, מאווררים ומכסים.. וזאק רצה שהחפץ "ההוא" שאימו חיברה תחת דש צווארון חולצתו פשוט יעלם, יתפוגג. ייצא מחייו. ז'אק לא שמר חפצים, ירא היה מרגע ההתנתקות כשהם מושלכים לפינה נידחת לתוך גלגל הזמן המכלה. היו לז'אק מספיק פרידות בחייו הקצרים ולא ביקש עוד אחת. מלבד זו האחרונה והקשה מכולן.. בן אחת עשר היה ז'אק כשאימו חיברה בסיכת בטחון אותו משולש מבד אפור דומה לכרית זעירה שאינה חורגת מאמרת צווארון החולצה..אבל בשל עובייה של הכרית הזערורית דש צווארון חולצתו התרומם מעט. "זה ישמור עליך" אמרה אימו. אל תורידו. תעביר אותו מחולצה לחולצה, וכשריח הזיעה יעלה ויגיע לך לאוזניים אז הזמן לדאוג להחלפה אמרה. חייכה ומבטה, נזכר ז'אק, אוהב ומשתהה חולמני על פניו. ז'אק לא שאל למרות שחשש משינוי צורת צווארון כותנתו, למה אימו שמה ומהדקת בסיכה את החפץ הזה בדש חולצתו. השפיל מבט, הסתובב והלך. ככה נפרדו ז'אק ואימו. זאק עלה לישראל, אימו נשארה שם, באי היווני. לוח השנה הראה 1946 וכך אכן היה. אחר צהריים אחד נחת ז'אק בקיבוץ גבת. כאשר דיבר איש לא הבין, גם לא הוא. אישה מהקיבוץ שאלה אותו מאין בא? סקרנית לדעת מיהוא הילד אבל הוא שתק. באותו לילה ראשון שלו בקיבוץ ישן ז'אק ללא כתנתו כשמעליו מאוורר דוחף את האוויר החם בעצלתיים וחולצתו הבלויה מתחת לכר ראשו. עברו מספר ימים מאז בואו של ז'אק לקיבוץ. בודד סובב מתרחק מקרבת ילדים שוודאי רואים את הדבר המוזר בדש כתנתו. עכשיו-כשריח הזיעה מחולצתו עלה כפי שאימו אמרה אז, אוטרד אף יותר. בוקר אחד התעורר ז'אק מעט לפני כולם. ליד מיטתו עמד כיסא ועליו גופיה, מכנסים קצרים, והחולצה לא אותה שאתמול לבש כשהכרית איתה... חיפש ליד הכיסא, מטה למיטה, אינה..החולצה עם הכסת הזעירה נעלמה. לאחר אותו יום שחולצתו הישנה אבדה ועליה הכרית המשונה, חיכה ז'אק לנורא מכל שיקרה. הוא לא ידע את קסם הכרית ומה בתוכה, {ומי י?דע?} אך הרגיש ולא ידע איך- כי ללא הכסת ימיו ספורים. ימים רבים אחר כך וז'אק בן ארבעים, נזכר במשולש מהבד. למה אימא חיברה לי אותו על דש צווארון חולצתי הרהר. אולי בגלל שלא הייתה לי גופיה? או אולי בגלל מחשבות אימא שאף פעם כילד לא ידעתי פשרן גם כשתרגמה אותן כביכול למילים שאבין ולא הבנתי. ושוב נזכר איך אותו אהבה..בגלל זה המציאה אפילו קמע שישמור עלי, חשב..