נוסטלגיה, לצחוק לבכות ולחכות למה לא יודע

עבודה ראשונה שלי "בצוללת" לרחיצת כלים בבית מרגוע כפר גלעדי. הצוללת הייתה מכונה לרחיצת כלים ענתיקה במטבח של בית ההבראה{ כך קראו אז בסוף שנות הארבעים למלון כפר גלעדי}. מכל גז אציטלן ריק צר וארוך היה תלוי במרכז חורשת האורנים שהפרידה בין בתי הקיבוץ לבית ההבראה של הקיבוץ.. מוט מתכת כחצי מטר אורכו ושני ס"מ קוטרו היה מונח בתחתית המכל על האדה, איתו היה החצרן או בעל תעודה אחר לקומפוזיציה מכה על הגז אציטלן ומפיק צלילים בטהובניים כפעמון כנסייה שצליליו היו נשמעים עד מטולה. בדרך זו היו מודיעים לאורחי המלון על שעת הארוחות.. כשאות זה טס וריחף בין עצי האורן ונקלט באוזני המבריאים, הייתה פורצת הדבוקה הראשונה של ברנשים וחתיכות לחדר האוכל וההמולה הייתה נשמעת כמו בכוורת דבורים עת המלכה נואמת ומפצירה בפועלות להעלות את תפוקה הצוף.. חצי שעהמאוחר יותר כבר עמדתי מתוח ליד הצוללת כשמותני עטופים בסינר אפור ושרוולי חולצתי מקופלים ומצפה להגעת העגלה עליה המחזור הראשון של כ 200 ספלים, צלוחיות אין ספור, וכפיות לא יכולתי לספ?ו?ר..הצלוחיות הלכו לי יופי. ואז משום מקום הופיעו על רוב ש?פתי הספלים שהיו מחרסינה עבת בשר, צבעים כמו אצל אינדיאנים על הפנים. בורדו, אדום, ורובין. צבעים משגעים שממאנים לעזוב הספל אפילו ביקשתי התחננתי באלם, לא עזר.. בחור צעיר הייתי אז והמטבח המה מבשלות ומלצריות { אבל יפות שבא לזעוק} וחששתי מלשאול מה עושה הצבע הזה על הספלים השמנים ומאיפה זה בא. עד אז היה טאבו בקיבוץ על ליפסטיק. ולעובדי מטבח היהכמעט אסור להתרועע עם מבריאים ובטח שלא עם נשים בשפתיים אדמדמות. כתוצאה מהיותי בוגר תיכון קיבוצי לקח לי איזה זמן עד שהבנתי מה שהבנתי וכל ספל קיבל אצלי טיפול של עשרת אלפים כמו ברכב, והצבע נעלם לו עד לקפה של השעה עשר ולמחזור חוזר של גווני ארגמן.רק סיימתי עם רחיצה שטיפה ומירוק של עוד כ 440 ספלים וסכום, כשמנהלת המטבח מתקרבת אלי ועל פניה חיוך אלכסוני ממזרי, ובידה מכשיר דמוי דוקרן מזוות ומודיעה לי כי עכשיו עלי לפתוח קופסאות שימורים. {קונסרבים, היא אמרה}. כל מיני סוגי פחיות שימורים אבל כאלה שמנות עגולות ולא נגמרות..פתע שוב קרע את האוויר צליל הפעמון של המכל גז אציטלן הריק .. ארוחת צהריים כמובן. { מה חשבתם, זה בית הבראה}! קול הקשה זה של הק?מ?פ??נ?ל?ה שיחרר אותי מקופסאות השימורים והחזיר אותי באחת לצוללת.. השעה הייתה עשר בלילה כשקיבלתי שחרור מרחיצה ומירוק סירי המטבח של בית מרגוע כפר- גלעד. אבל לי לא היה מרגוע אפילו דקה- גם לאחר שהלכתי בחצי זחילה מבית ההארחה עד לדירת חלומותי, חדר וחצי עם אסלה ודוד למים חמים על נפט, גם אז לא הצלחתי להשתחרר ממראות הספלים, הסכום, והצלוחיות שסגרו עלי מכל צד.. למחרת בבוקר ובמבט ראשון שהצלחתי לזרוק על כפות ידי, חשתי שמשהו לא תקין קורה לעור כפות ידי.. קילוף העור ושנוי הגוון דמה-לא תאמינו- לאודם המרוח בקפידה על ש?פתי אורחות בית ההבראה.