כספינות בנתיבן
אנשים כמו ספינות* אני וההוא** נוהגים לאכול ארוחות בוקר יחד. לא הייתי מציינת זאת אילולא קראתי בספר "החיים הם ארוחות. יומן לאוהבי אוכל" (עמ' 78) *** שסר וינסטון צ'רצ'יל ואשתו ניסו (בזמנו) לעשות זאת, אך לאחר פעמיים הפסיקו. לא אנסה לברר מה גרם להם להפסיק, אדבר בשם עצמי: מבחינתי זהו מנהג מבורך. אתם רשאים לפרש אמירה זו בדרך המתאימה לכם: 1. מנהג מבורך, כי מאד חשוב לאכול ארוחת בוקר. 2. מנהג מבורך, מאד חשוב לזוגיות, שכבר מהנץ היום יש עשייה משותפת!. **** 3. כל פרוש שתרצו לתת. אני מאד מקווה שמוסכם עליכם שהפרוש שאתם תיתנו ל"מנהג המבורך", הוא הפרוש שלכם, ולא תשימו מלים בפי! לי יש את דעותי שלי! אני רשאית להתמקד בפרוש שמתאים לי: לדעתי הברכה במנהג אכילת ארוחת בוקר משותפת של בני זוג כמונו, היא באפשרות הניתנת לנו לדון בנושאים שונים שאינם קשורים בחוויות המעייפות והמכאיבות, כמו שקורה בגילנו לא פעם בארוחות היותר מאוחרות. צריך להסביר? בבוקר, אחרי שנת לילה מרעננת, אפשר לדבר על דברים אחרים מלבד הנושאים של אוי ווי, של "הזמנת תור לרופא?" ועוד דברים שאני כחברה חדשה במוט'קה, משאירה לכם הותיקים, לנחש! וכך, באחת השיחות המבורכות שלנו בבוקר, נדרשנו לעניין שהנה, חיינו כמעט חולפים (לדעת המכסימליסטים נשארו לנו עד 120 עוד אי-אילו עשורים) וכל כך הרבה פיספסנו, קשה להאמין!! בעיקר פיספסנו קשר עם אנשים. לכל דבר יש כמובן את הראציונל שלו ומן הסתם נוכל להסביר איך זה קרה, אך למרות שנסביר, תחושת ההחמצה תישאר צרובה בנו. קיבוץ כפי שרובכם ודאי יודעים, הוא סוג של תחנת רכבת: אנשים באים, בודקים, רואים שלא מתאים להם והם נוסעים למקום אחר, חלקם גם נשאר: הפונקציות שצריך למלא בתחנה נראות להם, או הם מאלה שלא אוהבים לנסוע ומעדיפים לשבת על עוגן ***** במקום אחד. כך או כך אנחנו חיים לנו בתחנה הזו כבר למלא מחמישים שנה ופתאום שמנו לב שיש סביבנו אנשים רבים שלא השכלנו לטפח איתם קשר משמעותי. איזה פיספוס. קורה שמתוקף סיבות מסוימות, נוצר קשר עם ה'מפוספסים' והצער על כל השנים שחלפנו על פניהם כספינות בים, כל אחד בנתיבו, מחמיר את הצער. * במובן שלכל אחד יש את המסלול שלו, ולא בהכרח הם נפגשים. **השותף שלי לדירה ולעוד מספר דברים כמו ילדים ונכדים. *** כתבו ג'ימס וקיי סלטר, כתר הוצאה לאור. **** וכלל לא משנה שתמציתה היא בליסה וקולות מצמוץ. ***** זה מינוח מתקופה אחרת, אולי פעם אכתוב.