מדרש שמות

מדרש שמות יותר מפעם נתתי את דעתי שהייתי רוצה לתת אותה (את דעתי) למדרש שמות. ולא רק בגלל כל כינויי החיבה שאני מכנה בהם את ילדי ונכדי.. מה שמעניין אותי הוא איך 'הבתוכו שלי' בוחר לו את הכינוי של אותו רגע, מתוך המאגר הגדול המצוי בי של כינויי חיבה. אמרה לי הגורו שלי, שהבחירה נעשית על סמך תחושותיי באותה שנייה. לא ההתנהגות של בעל-הכינוי היא שמזכה אותו בנוסח, אלא ההרגשה שלי הנכונה לאותו זמן. אם הלכתם לי לאיבוד במהלך קריאת 69 המילים שנכתבו למעלה, לא אתפלא. מין המפורסמות הוא שאני יכולה לסבך ולהסתבך.. כזה ראש יש לי, - מפותל. לגופו של עניין אני רוצה לדון בשליפת כינוי מסוים ברגע נתון. נקודות המוצא הם: 1. יש לי בנק של כינויים ליקירי. 2. כל הכינויים הם כינויי חיבה. 3. כשאני מכנה את יקיריי בכינוי, תמיד אני עושה זאת באותה תחושה של אהבה. 4. כל פעם נשלף כינוי אחר מהבנק. 5. איני שוקלת ביני לביני באיזה כינוי להשתמש. 6. תגובתם של יקרי אלי, לא שונה בין אני קוראת להם כך או כך. 7. אין ליקירי יחס מועדף לכינוי מסוים. (בררתי) 8. כל הכינויים הם נגזרות משמם שבתעודת הזהות. 9. יש כינויים קצרצרים ויש כינויים ארוכים יותר. 10. אני חושבת שלכינוי יש משמעות. לפחות בגלל נקודת המוצא האחרונה, תסכימו איתי, שאני אמורה להיות מודעת לתהליך בו נשלף דווקא כינוי זה ולא אחר. (אילו לא הייתי חושבת כך, כאילו אמרתי: אין הבדל בין כינוי לכינוי). וכאן אני חייבת להצהיר שהנחה זו אין לה מקום!! כי אם אני מקדישה זמן ואנרגיה לנסח את הכתוב למעלה, איני יכולה לחשוב שהדברים (שליפת הכינויים השונים) הם חסרי משמעות!!. הלא אם הייתי סבורה כך לפחות, הייתי כותבת על משהו אחר!!!! לא חסרים לי נושאים. הם אמנם לא עומדים ברומו של עולם, אך את עולמי שלי הם מעסיקים ואין קרוב לאדם יותר מאשר עצמו, אפילו יהיה לו בנק עצום ורב של כינויי חיבה ליקיריו. ולסיום אני חוזרת אל שאלת הפתיחה: אולי מי שהוא יסביר לי למה ומדוע ברגע נתון אני שולפת דווקא את הכינוי מיצי, קציצי, פיצי, או מיצקו, קציצקו, פיצקו, או מיצי'לה, קציצי'לה, פיצ'ילה לחתולים שלי ולא מיצקו, קציצקו, פיצקו, או מיצי'לה, קציצי'לה, פיצ'ילה או מיצי, קציצי, פיצי, שבתעודת הזהות שלהם הם רשומים: מיצקה, קציצקה ופיצקה. הייתי רוצה שתעזרו לי להבין מה הראציונל לכל ההחלטות האלה? ואם נראה לכם שבזבזתי את זמנכם על הבלים, תגידו את האמת: האם דעתנו על היחס לדו'ח טרכטנברג, יש לה יותר חשיבות? במילא הקודקודים עושים כרצונם. לפחות נשתעשע ? כמאמר הקדמונים "......ושעשועים" ? הלחם הוא לא תמיד בנמצא ודאי שלא לחלקנו.