מפגש חמשת האחים בצל המוות

ישבנו שם 5 אחים שבאו מערים שונות ,שניים מפלורידה הרחוקה כורח המציאות הוא גרם לנו להיפגש . תחילה בבית חולים ולאחר מכן "בשיבעה" לא לעיתים קרובות מזדמן לנו להיפגש יחד . מפגש של אחים בעלי משפחות שנטשו הכל ובאו להסתופף יחד . להיות שוב המשפחה המאוחדת תחת קורת גג אחת. למרות המצב המיוחד שהפגיש אותנו שהיה מחלת האם ,הייתה בעצב שבארוע גם שמחה סמויה. חזרנו להיות שוב המשפחה. אותה משפחה מאוחדת שיחדה אותנו במקום מגורנו בצפון תל אביב של תחילת המאה העשרים.. השימחה המהולה במפגש לא יכלה להעלים את העצב שבידיעה כי האמה השוכבת במטה לא תקום מחליה.. המחלה הייתה סופנית. המחלה בהא הידיעה שפלשה כמעט לכל בית והשאירה בו את חותמה.. ישבנו שם החמישה מחליפים דעות ומספרים על הארועים של עשרות השנים שחלפו אולם השאירו זיכרונות ורשמים.. כולנו רצינו לשמוע על הילדים והנכדים . את ההשגים שהשיגו הילדים. כך ישבנו ופיטפטנו והחלפנו רשמים ובשלב מסויים שמתי לב שהשיחות הסיחו את דעתה של האם ממצבה הבריאותי. לעיתים מצאתי עצמי תוהה .כיצד זה קרה שאדם בעולם המודרני שיצר פלאי טכניקה . שהצליח לשלוח אדם לירח וליצר פצצת אטום . שיצר כבשה משובטת והצליח למדר את הגנום האנושי, כיצד המוח האנושי הגאוני הזה לא הצליח למצוא את הפיתרון למדר את התאים בגוף האדם שלא יהיו יותר תאים סרטניים . אלא שמהר מאוד נדדו המחשבות אל מה שיביא המחר . והמחר לא היה טוב. הייתה הכרעה כי אין למחלה תרופה ויש להעביר את האמה להוספיס. הייתה זו שאלה של ימים. זה מה שקבע המומחה.. בחרנו בהוספיס הטוב ביותר הייתי נותן לו ציון של 10 כוכבים. רצינו שהאמה תסיים את חייה במלון החלומות. שבוע ימים שכבה שם כשלעיתים היא נמצאת בעולם החלומות תרתי משמע. שבוע ימים שבהם היינו קרובים אליה חמשת האחים כפי שלא היינו קרובים מעולם. ואז היא הלכה. הלכה בשקט אולם אני משוכנע שבידיעה שבהיפרדה מאיתנו היא יצרה שוב איחוד של המשפחה. תהליך הקבורה ולאחר מכן השיבעה ושוב יושבים האחים יחד שמחים מחד על הפגישה ומאידך עצובים על האימה שהלכה לעולמה . אולם כולנו בוגרים וידענו שאלו הם החיים. בגילאים האלה מאבדים את הקרובים..