הרוח והגשם והאות משמים

הרוח שנשבה הכתה בי בעוז ,הודפת דוחפת קדימה את גופי הדואב . טיפות הגשם היכו על גופי ,על פני ולחיי , מכים בי כמדקרות חדות של סיכות ננעצות.   הרמתי ראשי מביט לשמיים מנסה לאמוד ולחזות מתי יעצרו המים .  עד מתי תנעץ הרוח הגואה סיכות דוקרניות אל לחיי הפגועה.   הרוח,ידידתי משכבר הימים מהכרותנו מימים ימימה רבת השנים .ידידתי משיוטי הרבים במרחבי הימים ,בין אם היה זה בים התיכון או באוקיינוסים הסוערים.    הרוח התעלמה מידידותנו רבת השנים המשיכה להכות ולהצליף בי בסיכותיה החדים .  הושטתי יד לכסות את לחיי המוכים .  הסיכות המשיכו לצלוף בי ולדקור את ידי הקפואים.   וכך צעדתי חבול רטוב ונדכא בין טיפות גשם ומכות רוח וקור ,קופא כואב אולם יחד עם זאת גם משתאה .  מהיכן שואבת הרוח את כוחה הבלתי נלאה .  ואז דומני שראיתי את האות ברקיע.  הבזק של אור שעטה את השמים .  ההיה זה "הוא" השולט במרומים על הרוח והמים ועל כל הימים?  לפתע פסקה הרוח כאילו לפי פקודה .טיפות הגשם פסקו והעננה נעלמה .  היה ברור שזה "הוא" שנתן את ההוראה להפסיק את מחול השדים שהיכה בי במלוא העצמה . לפתע התעוררתי שכוב במיטה ההיה זה חלום או הייתה זו הארה? אולי הייתה זו כעין אזהרה "אל תפקפקו בי אני בעל השררה" חחח..הארה או אזהרה לא כאן מקומה מקומה בבית שמש עבור אלה שדורשים הפרדה