מצבת זיכרון של אם ובת
עמדתי שם מעיף מבט לכל עבר רואה ואיני מעקל מהיכן צצו להם כולם שורות שורות של קברים כולם חדשים צצו כפטריות לאחר הגשמים. עשר שנים. זה הזמן שעבר קברתי שם אישה ולא רחוק ממנה גם בת הבטתי ימינה לא נישארה שם ולו חלקה הבטתי שמאלה גם שם לא נותרה פיסת אדמה שלחתי מבט שמאלה אל קיר זקוף ותמים ואז קלטתי שהקיר הזה הוא במקום הקברים את המת יכניסו לתוך אחד הפתחים יסגרו את הפתח ויאטמו אותו באריחים הייתי שקוע במחשבות והגיגים באוזן אחת שמעתי שהקריאו פרקי תהילים באוזן שניה שמעתי שמהללים אותך היפה בנשים כן כך כך שמעתי את אחיך המברך מהלל ומשבח את טוב לבך מעלה על נס את מעלותיך מספר כיצד פיקדת על המשפחה וכיצד ולמה הלכת פתאום עם התראה קצרה בידיעה כואבת שבקרוב תצטרף אליך הבת הבכורה. "לפתע "שמעתי" את השקט שהשתרר בסביבה התעוררתי כמתוך חלום נופל למציאות המכאיבה האם והבת שוכבות כאן יחד בסביבה בודאי מתקשרות בלילה אחת לשניה משדרות ומספרות את סיפורי החיים על תקופה שעדיין לא שכבו פה מתחת לקברים היי שלום אישה! היי שלום ילדה! להתראות בשנה הבאה!
את אלו שנפרדו מאתנו.
אנו זוכרים את הטוב שהשרו,
ואת אשר פעלו ועשו הקרובות לליבנו.