האם השקר היה תכונה מולדת בנער הזה
קבוצת הנערים התרוצצה ברחבה צועקים, מריעים וצוחקים לסרוגין נראה היה שהריצה עוררה בהם את האנדרלדין והם הגבירו את צווחותיהם, "הוא" לא היה שונה מהם אולם תכונה אחת בלטה אצלו. הדיבור הנינוח והאדיב. הריצה והצווחות התישו את הנערים והם צנחו על ערימת הזיפזיף נותנים מנוחה לגופם כשהזיעה הניגרת מגופט ניספגת בחול הרך. לאחר מנוחה קצרה ישבה החבורה בקצה הערמה נותנים דרור לחרצובות לשונם. . כל אחד בתורו סיפר סיפור או תאר ארוע שקרה לו.. . הסיפורים היו קצרים כך גם תאור הארועים. כשהגיע תורו של"הוא" לספר את סיפורו השתרר שקט מוחלט. כולם ידעו כי להוא יש כישרון מיוחד לתאר ארועים ובדרך כלל הם היו מרתקים .הוא תאר בפני הנערים את הארועים שקרו לו כאשר טייל עם הורין בדרום אמריקה. סיפור מתח על ביקור ביערות ופגישה עם חיות מוזרות.. קולו היה מונוטוני חסר התלהבות ולמרות זאת ריתק את החבורה. כולם קינאו בהוא על הטיול המיוחד ליערות האמזונס. הנערים בגרו .עכשיו הם תלמידי כיתה ח'. ערימת הזיפזף לא זכתה לפגישות רבות של הנערים על חולותיה. כולם היו עסוקים בשינון החומר לקראת בחינות סוף השנה. היה זה יום רגיל ככל הימים. פרט לכך שהמורה של אחת הכיתות חלה .. שתי הכיתות רוכזו בחדר אחד כשהמחנך מנסה להישתלט על הבלגן שנוצר. המחנך ביקש מאחד התלמידים לעמוד ולהקריא את החיבור שכתב. הילד המיסכן כמעט התמוטט מרוב התרגשות כשהוא יודע שהוא עומד מול 50 תלמידים ששולחים אליו מבט בוחן. אחריו עלה ילד שני ושלישי ואז בישך המחנך מהוא להקריא את החיבור שכתב.. הוא נעמד אוחז את מחברתו בשתי ידיו והחל להקריא את חיבורו.קולו היה מונוטוני והתאורים שכתב ריתקו את כל יושבי החדר.. רק אדם אחד לא התרשם מהחיבור . היה זה המחנך שהוא היה תלמידו. "אבקש לראות את המחברת" ביקש המחנך מהוא. לא הועילו כל הסבריו של הוא שהכתב גרוע ואינו קריא. שהריבה ליכלכה את המחברת ועוד נסיונות להתחמק מלהראות למחנך את המחברת המלוכלכת. המחנך התעקש ולא נותרה ברירה להוא והוא נאלץ למסור את המחברת למחנך. המחנך הניף את המחברת לעיני התלמידים וכולם הוכו בהלם. המחברת הייתה ריקה. לא היה שם חיבור וגם לא כותרת לחיבור. הוא קרא חיבור שחיבר באותו רגע. חיבור שהיה חקוק בראשו. לאחר שנים נודע על מעלליו של הוא. השקר היה חברו הטוב ביותר. . ואז גם באה אלינו ההכרה. כל הסיפורים ששמענו ממנו היו דמיוניים אף פעם לא ביקר בדרום אמריקה. היה לו דמיון עשיר והוא ניצל אותו להרשים את החברים. . אז גם עלתה המחשבה שהשקר היה אצלו תכונה מולדת. שמו של הנער הוחלף ל"הוא " על מנת למנוע זיהוי אפשרי.
קפטן משהו שחלם כניראה להיות קפטן וסיפר להםשהוא היה הקפטן היתרשמתי מאוד מהעלילההיה לה סוף טוב
והרבה רגש גם אם הסיפורים לא היו אמיתיים רחל
ילד שמביע רעיון ואני חושב שהרעיון שהבעת בציור הוא גדול, מצפה להתייחסות גם אם היא אינה מחמיאה. אבל חייבת להיות התייחסות לעבודה שהשקעת.
בסיפור שלך מבטא את מה שכולם חושבים. חינוך טוב משאיר בנו רישומים חיוביים. את זוכרת אירוע שהוא תוצאה של חינוך רע.
שלו הוא היה בכל העולם.הוריו לאתמיד דאגו לו
לכל צרכיו ואיש לא ידע.הוא היה שקוע בספרים
וחי כמו בסרט על מה שהתרחש בספר.ולכן היה מספר לכם
סיפורים על מסעות שלעולם לא היו.אם לא היה מספר
היו הילדים מחרימים אותו.כך נוהגים הילדים במישהו
שונה חריג כמו אחד שהוא בישן ולא מתבלט.
בילדותי היו סיפורים שכאלה ולכן אפשר להבין זאת.
אגב הנפנוף של המחברת, ע"י אותו מחנך גרוע, יכול להשפיע על נפשו של ה"הוא" עד היום.
וזה מזכיר לי את המחנכת שלי שזלזלה בי על פירושים משלי לפסוקים בתנ"ך !!!! ועד היום אני בטוח שהיא הייתה מחנכת גרועה שפגעה ביצר הדמיון של תלמידיה.
הדמיון שהיה בילד הזה הפך למציאות
הוא הסתבך מאוחר יותר כאשר בגר בשקרים
הדמיון התערב אצלו בחיים וכפי שלמד לספר סיפורים דמיוניים כך גם למד לשקר לאנשים
אמנם בתחילה הייתה זו יד הדמיון שגרמה לו להפריח סיפורים דמיוניים אולם מאוחר יותר זה הפך אצלו לתכונה שבה נהג לשקר לאנשים .
אני סיפרתי את הסיםור כפיי שקרה. הסיפור אמיתי.