מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > היוהרה אויבתו של האדם

היוהרה אויבתו של האדם

היוהרה אויבתו של האדם

היוהרה היא אויבתו הגדולה של האדם היא מעלה אותו לגבהים בנסיקה מטאורית ראשו באויר מתעלם מהסובב אותו וחושב שהוא מרכז העולם ואיש לא ישווה לו הכל אצלו ורוד ונמצא תחת כפות ידיו הוא החכם ואין בלעדו וגם אין מבין כמותו. אם יביע מאן דהוא דעה הגיונית על האטום באירן או על השחיטה בדמשק מיד יביע דעה הפוכה ויטען אחרת שהרי הוא הידען ואין כמותו בהבנת המצב הוא יודע שישראל לא תתקוף באירן הוא יודע גם שהמערב לא ישלח כוח להפיל את אסד. הוא יודע לקרוא בין השיטין את מה שחושב הממשל הוא יודע גם להבחין היכן הידיעה הושתלה על מנת להטעות את הקהל כמה חכם הוא , כך חושב איש היוהרה אין חכם כמוהו שיבין מה הרעיון המסתתר מאחורי הכתבה שהרי הוא החכם באדם. קורא ומעיין במילונים ובספרים ויודע ומכיר את כל הטריקים שבהם משתמשים העיתונאים להפיץ ידיעה סודית בתוך כותרת תמימה וכתבה סתמית אלא שלבסוף בא יוהרן אחר ומטיח את האמת בפניו "אתה סתם פטפטן" מטיח היוהרן החדש אני החכם והמבין עניין ואתה סתם פטפטן. ואנו הקוראים צריכים להחליט מי הוא איש היוהרה. אם נקרא היטב את הכתבה נבין את תוכנה ונדע למה התכוון המשורר.

תגובות  3  אהבו 

451
המשורר מתקוון שאם ניתקלים בידען כזה גדול מוטב להגיד
כבר בהתחלה אתא צודק לסגור עניין ולשמור על הבריאות רחל
ברוח הרז והסוד של הפוסט .. נסתפק בכותרת .
ומי שנוהרים אחרי אותו יהיר - הם עדרי אדם ששמים שטיח לרגליו. והוא מעודד את עצמו עד שבא מבחן המציאות...
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה