כל חמירא

היו ימים שכל בית ישראל דיקדק בקטנות כבגדולות. ההכנות לפסח התחילו ימים רבים לפני החג. סיוד ,קירצוף הבערת חמץ והגעלת הכלים . תמונה אחת עולה תמיד לנגד עיני אני יושב על כיסא מוגבה ילד בן ארבע. האבא הכין מבעוד מועד פיסות לחם עטופות בניר. הציב אותם בפינות שונות בחדרי הבית כיבה את האורות ובעזרת נר דולק וספר תפילה יצא לצוד את החמץ. החיפושים היו מלווים בתפילה מסתלסלת על מנת שזה שיושב למעלה ישים לב שבבית הזה בערו את החמץ.. גרנו בוילה עם חצר גדולה. החדרים נישטפו עם צינור המים שחס וחלילה לא ישאר פרור לחם קטן. . עוד ממנהגי הדור הישן. אומנם לא רבים היו המשפחות הדתיות בשכונה אולם גם הלא דתיים דאגו לבצע את הניקיונות ובעור החמץ והגעלת הסירים. . תמיד נמצא מישהוא שידע לנצל את הארוע ולעשות עסקים. השמועה עברה בשכונה כי ברחוב מסויים הציב אחד התושבים דוד גדול מלא מים ובתוכו אבני חלמיש. הדוד הוצב על פרימוס ענק שגרם למים לרתוח ולבעבע. תמורת מספר פרוטות יכלו התושבים להגעיל את כלי הפסח . . למחמירים היה ניתן לחדש את סירי הנחושת . עוד מישהוא החליט שאפשר לעשות קופה מחידוש סירי נחושת. הסירים חוממו ונמרחו במתכת מותכת כנראה בדיל ובסוף הפעולה חזרו הסירים לראות את ימי נעוריהם. הם הבריקו כחדשים.. וכך חזר הארוע על עצמו במשך שנים רבות. הארוע הפך גם למפגש שכנים . חיבוקים וחילופי ברכות של חברות שלא נפגשו זמן רב. היו גם ששהתעניחנו כיצד להכין את הקניידלך המסורתיים שמקומם לא נפקד במרק הפסח. גם אובמה אוהב את הקניילך . כך הצהיר אתמול בברכה ששלח ליהודי העולם . חג פסח כשר לכולם...