הבית שהיה ואיננו
עמדתי נדהם ונכלם מול בנין הרב קומות שגובהו הרקיע לשחקים. עמדתי מולו ולא האמנתי למראה עיניי. שפשפתי, סגרתי ושוב פתחתי את עיניי והבנין עדיין עמוד במקומו חיפשתי את הבית הקטן בן הקומה האחת שעמד במקום רב הקומות....ולא מצאתיו... חיפשתי את הגינה המטופחת שכל עץ וכל שתיל בה נטעתי במו ידיי....היא לא היתה.... חיפשתי את כל מה שאהבתי...את כל מה שחלמתי...והם נעלמו ואינם.. חיפשתי את אבי, את אמי, את אחיי ואת אחיותיי...את חבריי ואת שכניי...גם הם פרחו ואינם.... הבית נהרס הבית נעלם במקומו עמד הבנין המתנשא וחסר הרגשות הזה הוא גזל שאת כל היקר לי: ואת כל מה שאהבתי והוקרתי את ילדותי ואת נעוריי את הפשטות ואת הצניעות את הנועם ואת החום את עברי שאותו רציתי לשמור אך דבר אחד הבנין העצום הזה עם כל הפאר המזויף שלו לא יכול לקחת ממני: את זיכרונותיי הם יישארו עמי לעד אודותם אכתוב למען שילדיי ונכדיי יזכרו את הבית שהשיה ואיננו עוד. יזכרו ולא ישכחו מחכה לתגובה נמרדי יוסף