בן בשרות הביוקרטיה המנדטורית

מידי בוקר ראיתי אותו את בן משכים קום מצחצח את נעליו ואחרי כן מבריק את כפתורי האלומיניום והסמלים של השלטון המנדטורי שנשא על דש בגדיו. כילד נהגתי לקום מהמיטה מאוחר שהרי בית הספר היה ממוקם לא הרחק מהבית.. למרות שהייתי ער היה נעים להישאר מתחת לשמיכות עד שהאמא הייתה אומרת לי לקום. וכך חזר הרטואל מידי בוקר. . אבא בן עומד במרפסת מבריק נעליו עד שניתן לראות עליהן את הברק ששיקף כמו ראי. הכפתורים המבריקים וסמל השילטון שענד על מדי השרד וכובע השוטר שחבש שיוו לו מראה של אדם סמכותי.. ניגוד מוחלט לאנושיות שהתברך בה. לא אחת נהג לעזור לאנשים קשיי יום שלא ידעו כיצד להתמודד עם הביוקרטיה.. לא כולם יכלו להרשות לעצמם לשכור את עזרתו של עו"ד .. במקרים רבים היה נעתר לעזור לאנשים ומתיעץ עם השופט האנגלי מה ניתן לעשות למען החייב שאינו יכול לעמוד בתשלום חוב. השופט נהג לעיין בתיק וליעץ כיצד לפתור את הבעיה.הייה ביניהם כבוד הדדי רב שנים בניגוד מוחלט להתנהגות אנשי השילטון כלפי הניטיבס. השופט רחש כבוד לבן ומצא את שביל הביניים במערכת היחסים. . לא אחת ידע בן כיצד להציל את השופט מאי נעימויות כשהיה צריך להתמודד עם "הנייטיבס" שראו בשילטון המנדטורי כובשים. במקרים כאלה ידע בן כיצד להסדיר את העניינים רחוק מן העיין והשופט העריך אותו על כך. השופט העריך את בן שידע גם לפרגן ובחגי הכריסטמס נהג להציב בחדרו וזה עם פרחי סיגליות שהיו אהובים על השופט.. באחד הרגעים כשהשופט היה במצב רוח טוב טפח לבן על כתפו ואמר לו כי הוא יכול היה להיות שופט מצויין אילו היה לומד משפטים. . . הוא ידע על מה הוא מדבר. השופט ראה כיצד בן מצליח לפתור בעיות ולפשר בין אנשים והדבר מצא חן בעיניו. הוא העריך את בן שהיה בן טיפוחיו. השעה הייתה מוקדמת. בן עמד משקיף אל גינת החצר שהייתה מכוסה במרבד של פרחים. היו שם .ציפרני חתול, גלדיולות וציניות. המרבד היה מרהיב בשלל צבעים . . הוא השקיע בה עמל רב. מידי יום כאשר היה חוזר מהעבודה, נהג בן לעדר לישר את הערוגות ולנקש את היבליט שהיכה שורשים פה ושם. . מבט לשעון החזיר אותו למציאות. הוא נטל את תיקו ויצא לדרכו. הייתה זו מחציתה של המאה העשרים. התחבורה הציבורית עדיין בחיתוליה ובכדי להגיע אל תחנת האוטובוס הקרובה היה צריך לצעוד ברגל כקילומטר. בן החליט לרכוש אופניים וכך יוכל להגיע לעבודה וגם לשמור על כושר גופני. האופניים ליוו אותו לעבודתו ולקניות בשוק הכרמל. היה נוח לרכוש מוצרים , להטעין אותם על האופניים ולחסוך את סחיבת הסלים למרחק הרב מהאוטובוס לבית.. האופניים היו חלק ממנו . הוא התרגל אליהם עד שלא יכול היה להסתדר בלעדיהם. . היה זה יום חם ובן הסתובב בשוק ממלא סלים ומניח אותם על אופניו. הוא החל לנסוע לביתו כאשר נזכר כי שכח לקנות בצל. הוא הניח את אופניו , ניגש לדוכן הקרוב והחל למלא שקית בבצל , שילם את החשבון ופנה למקום ששם השאיר את אופניו. הם לא היו במקום. בן חיפש מימין ומשמאל שמא טעה במקום אולם האופניים נעלמו ועימם נעלמו הסלים המלאים בכל טוב . בן הסתובב בשוק מחפש את אופניו ואת הגנב אולם לא היה זכר לאופניים. . ואז פגש את ידידו קצין המשטרה. לאחר ששמע את הסיפור . קרא קצין המשטרה בקשר לפיקודיו שהיו בסביבה ויחד נסעו במכונית המשטרה נעים בכבישים שמקיפים את השוק. לפתע ראה בן מרחוק את אופניו ועליהם רוכב ערבי צעיר כשהסלים מתנדנדים משני צידי האופניים. מכונית המשטרה דהרה לעברו וחסמה את דרכו.. הצעיר הערבי נבהל וקפץ מהאופניים שנפלו לריצפה וכל תכולת הסלים התפזרה. בשטח . השוטרים הורו לצעיר לאסוף את המוצרים. , אספו אותו למכוניתם לכיוון חדר המעצר. . בן שמח לקבל חזרה את אופניו שהפכו להיות חלק ממנו.. הוא הודה לשוטרים שאת חלקם הכיר מפגישות בבית המשפט. מידי פעם היו פונים אליו לפתור בעיות ביוקרטיות . זו הייתה הסיבה ששמחו לעזור לו.