הקפה כמרכיב עיקרי בתרופת סבתא
שתי שכונות היו בצפון הרחוק של תל אביב. הן לא הוגדרו גאוגרפית על ידי מוסד או גוף רשמי כלשהוא . השכונות נוצרו כתוצאה ממבנה המקום שיצר שתי קבוצות של בתים והנערים החליטו שזו שכונה. רחובות סלולים כמעט ולא נראו באזור. השטח היה חולי ומסביב פרדסים ושדות מעובדים. .אף אחד לא חשב להקים מגרשי משחקים לנוער .. את זמננו בילינו בירקון בדיג או רחצה. הירקון היה אז נקי וצלול ויכולנו לקפוץ לתוכו מתעלמים מהאזהרה שקיימת סכנה לחלות בבילהרציה. לעיתים ירדנו גם לשפך הירקון המים היו רדודים ושיירות של גמלים חצו אותו על מנת להטעין בארגזים שנשאו על גבם , זיפזיף ששימש לבניה.. חיפשנו אקשן וביצענו מעשי קונדס. נהגנו לעבור עם הגמלים לצידו השני של הירקון תוך שאנו עוברים בין רגליהם. טעות אחת והגמל עלול היה להטביע אותנו בירקון. בחזרתם ,כשהם עמוסים בזיפזיף ,נהגנו לעבור בין רגליהם ולמשוך בחבל שהיה קשור בתחתית ארגז החול . הארגז היה נפתח והחול היה נשפך לירקון. . בפעמים אחרות היינו יוצאים לציד ציפרים כשאנו מצויידים ברוגטקות מעשי ידינו או נלחמים בנחלי הדבורים שבנו להם קינים בפרדסים. תמיד חיפשנו ריגושים. ביחוד ריגושים שהייתה בהם סכנה. באחד הימים העלה אחד הנערים הצעה . לקיים מלחמה בין ילדי שתי השכונות. נקבעו גם כללים שאסור היה לחרוג מהם. נקבעו המקום והשעה והמלחמה החלה. יצרנו רוגטקות שניתן היה לירות בהן אבנים בגודל חצי לבנה. היה זה הגודל המקסימלי שנקבע בהסכם.. ובמלחמה כמו במלחמה יש נפגעים. אבן שפגעה בראשי פערה חור ודם רב זרם ממנו. חזרתי הביתה וטענתי שנפלתי ונפצעתי . הסבתא הובילה אותי אל האמבטיה, שטפה טוב את הפצע ושפכה עליו חופן של קפה . "זו התרופה הטובה ביותר עבור פצע פתוח" הצהירה הסבתא בידענות של בעל ניסיון.. "הפצע יירפא תוך כמה ימים" הוסיפה. אכן הפצע הבריא והגליד . כעבור מספר ימים קיבלתי חום והסבתא החליטה שצריך להשתמש במקרה זה בתרופה השניה שידעה. "רסיסים" כך נקראה הרפואה. היא הורתה לי לשכב . יצאה למטבח וכבור מספר דקות חזרה עם מחבט חם ובתוכו רסיסי עופרת מותכים. היא העבירה את המחבט מעל ראשי תוך שהיא ממלמלת תפילה או לחש מסויים. ואחרי כן שפכה את הנחושת הנוזלית לתוך קערת מים..הנחושת התקררה והתגבשה למספר צורות. הסבתא בחנה את הצורות והחליטה שעיין הרע הוצא ממני. אחרי כן הורתה לי לישון ואם החום לא יעבור עד למוחרת היא תיקח אותי אל השכנה שתעשה לי הקזת דם. חה.. הייתי ילד קטן והאמנתי שהסבתא יודעת הכל. פחדתי מהקזת הדם ולכן השתדלתי להישאר במיטה ולהבריא על מנת שלא אצטרך לעבור הקזת דם. ידעתי שמעבירים סכין גילוח על הגב ויוצרים כמה חתכים שמקיזים דם. . זה כבר היה איום. לא פחדתי מהאבן שפערה חור בראשי. הייתי מוכן לכך אבל לחתוך חתכים בגב? אוי , זה בטוח כואב. בבוקר קמתי בריא , התלבשתי וברחתי לבית הספר. חששתי שסבתא תיקח אותי לשכנה להקיז דם. סבתא וידה הסבירה כי למדה את "תורת הרפואה" כאשר גרה ביפו לפני שהעיר תל אביב נולדה. היא סיפרה על ניפלאות הרפואה וכמה פצעים חבשה לערביי הסביבה כמה שברים קיבעה .. השכנים רחשו לה כבוד וכיבדו את האלמנה שתמיד ששה לעזור.
עובדה שנהית בריא רק שמעת על
הקזת דם וברחת כמו צבי,סימן שתרופות של
סבתא וידה מצוינות.
שבוע נפלא
חייב להוציא ספר דחוף,אפילו באופן עצמאי
אביבה
יש באמתחתי זכרונות רבים מאותה תקופה שרבים אינם מודעים כיצד חיינו כאן. פרימוס, דוד כביסה, ארגז קרח במקום מקרר שלא היה, פתילית נפט, מנורת נפט. אלו מושגים שלא אומרים שוםפ דבר לאנשים. אולם אלו המכשירים ששרתו אותנו ולא היו בלתם.
אני מסוגל לכתוב רק סיפורים קצרים . הבלוג מתאים לזה. תודה על הקומפלימנט אולם אין לי סבלנות להעלות סיפור בספר. גם הבנות שלי שקוראים את הסיפורים ושהדברים חדשים גם בשבילם, מבקשים שאעלה את הסיפורים בספר.
היום כשאני ניזכר באותם מיקרים הם ניראים לי כל כך רחוקים כאילו קרו בתקופת האבן.
ומי אמר שהסבתות טועות?, הרי הן מנוסות, ניסו כבר הכל, אז כמו בסיפור שלך הכי טוב תרופות סבתא.