תרופת הרב הלוחש לכוס מים

בן שכב במיטה כשפניו הביעו את הסבל הנורא שגרמה לו מחלתו . . ניתוח רדף ניתוח והפצע מאן להעלם. .הייתה זו תקופה שמדינת ישראל הייתה עדיין בחיתוליה וכך הייתה גם הרפואה הציבורית. היו אלו שנות השלושים של המאה העשרים. הניתוחים החלישו את בן והוא נאלץ להישאר במיטה ימים רבים. שנה וחצי נעדר בן מעבודתו. שנה וחצי ללא שכר. לא היו מוסדות רווחה וגם לא תנאים סוציאילים המבטיחים שכר לאלו שנעדרו מהעבודה פרק זמן ארוך. . המצב הכלכלי היה בכי רע והחסכונות אזלו תוך פרק זמן קצר. . אולם מסתבר שידידים טובים הם ידידים לעת צרה. פתאום החלו להגיע שליחים עם מעטפות כסף ומכתבי תמיכה ועידוד ממשפטנים ועורכי דין ששמעו על מחלתו והחליטו לעזור לו. הייתה זו גם דרך להביע את ההכרה וההערכה לפועלו על העזרה שהגיש להם במשך שנים רבות בתוקף תפקידו . ואז גם הגיעה הבשורה המשמחת. ידיד טוב שמע שמנתח מפורסם הגיע לארץ . הידיד הפעיל את כל מי שיכול היה לדאוג שהמנתח הזה ינתח את בן. הפעם הניתוח הצליח ובן יכול היה לשוב לעבודתו לאחר תקופת החלמה ולאחר שהיה צמוד למיטתו כשנה וחצי. הייתי ילד קטן ולא הייתי מודע לקשיים שנחתו על המשפחה . האמה העלימו מאתנו את הקשיים ואת המחסור ודאגה שלא יחסר לנו דבר . מה שזכור לי מאותה תקופה הן התפילות שנשמעו בבית ע"י רב תימני שהגיע לביתנו מדי פעם על מנת להסיר את המחלה מאבי. . במשך כשעה ישב הרב על המעקה במרפסת אוחז בידו כוס מלאה מים קרוב לסנטר כשפיו ממלמל דברי תפילה או לחשים.. הרב הבטיח שכוס המים מבורכת ועל החולה לשתות את המים והמחלה תעלם. . לא ברור לי עד כמה הורי האמינו בלחשים ובברכות שהרב ברך את כוס המים. אולם בן שתה את המים ו...החלים. אומנם לא מיד אלא לאחר כמה חודשים לאחר הניתוח שביצע בו הרופא המומחה. בשעת משבר אנשים מוכנים להאמין בלחשים, בקמעות ובעיין הרע. הרפואה הייתה עדיין בחיתוליה האנטיביוטיקה טרם נולדה ורבים מתו ממחלות שהיום ניתן היה לרפא אותן עם התרופות החדישות. כאשר הרפואה לא עזרה פנו האנשים אל הרבנים והידענים ואל תרופות סבתא. אנשים רצו להבריא.