לב אמא הוא רדאר המזהה סכנה שאורבת לילדיה

מבצע סיני שנת 1956. כוחות צהל שועטים לעבר סיני.. יחידת שיריון מתארגנת לכניסה לתוך עזה. אחי נמצא בזחל"ם הפיקוד עם מפקד הפעולה . היחידה ממתינה לריכוך הגיזרה ע"י אניות הצי הצרפתי ושתי הפריגטות של חיל הים. אני נמצא על אחת הפריגטות שמשייטת בעיקבות המשחתות הצרפתיות. התותחים טעונים ומוכנים להפגיז את עזה מן הים . ראשונה חולפת המשחתת הצרפתיה שיורה מטח אש כבד שמכסה שטח נרחב. בעיקבותיה נכנסת המשחתת השניה ויורקת אש תופת. עכשיו תורה של הפריגטה שלנו להיכנס לקרב. . כולנו בעמדות ירי מתקרבים אל היעד מוכנים לשלוח אש וגופרית על עיר המחבלים אולם הפקודה שהידהדה ברמקולים הייתה "חדל אש". התברר שכוחותינו פרצו כבר לעזה והיה חשש שנפגע בכוח שלנו. ואז הגיעה הודעה נוספת " אניה מצרית מפגיזה את חיפה " . שתי ההוראות באו בסמיכות זו לזו ולא איפשרו לנו לנתח את המצב . האניה האיצה את המהירות בניסיון לחסום את דרכה של המשחתת המצרית לאחר שהפגיזה את חיפה ועכשיו היא בדרכה לכיוון מצרים. . המכ"ם גילה את מסלול האניה המצרית ששעטה לכיווננו . . ואז הגיעה הפקודה "הכן יומן קרב " ולאחר מכן הוראה להטעין תותחים ולהיכון לקרב..המתח היה רב .טווח התותחים של המשחתת היה גדול מטווח התותחים שלנו . . המכ"ם גילה את מסלול האניה המצרית שבודאי זיהתה אותנו ופנתה ללב ים בניסיון לברוח לכיוון צפון ללבנון או לסוריה.. ואז קרתה תקלה באניה. צינור האדים התפוצץ בדוד המספק את הכח המניע לאניה. האניה הושבתה ונעצרה . אילו קרה הדבר בשעת קרב הינו מהווים מטרה נייחת למשחתת המצרית שיכולה הייתה להטביע אותנו.. אלא שהמשחתת המצרית ביכרה לברוח וכך נמנע אסון גדול. כחצי שעה ארך תיקון צינור הדוד ואנו המשכנו בדרכנו לכיוון לבנון. . מטוס ומשחתת שלנו פגעו במשחתת המצרית וניטרלו אותה . אנו זכינו לללוות את המשחתת כשהיא נגררת לנמל חיפה על ידי גוררת של הנמל. . לא זכינו לירות אפילו פגז אחד אולם באלבום סיני הופיעה תמונה של צוות הפריגטה תחת הכותרת " כובשי איברהים אל אוול". עכשיו אני יודע שכאשר אני קורא כותרת או כתבה בתיקשורת יתכן וזה סיפור שמישהוא כתב ליד האח בבית מבלי שיצא לחקור בשטח.. עם סיום המלחמה הוחלט להוביל את שתי הפרגטות לנמל אילת בהפלגה ארוכה שבה הקפנו את כל יבשת אפריקה. במשך חודשיים חצינו את הים התיכון עברנו בכיף התקוה הטובה והפלגנו לאורכו של האוקיאנוס ההודי . המעבר בים האדום היה מסוכן. למצרים היו משחתות ופריגטות והיה חשש שיתקפו אותנו.. היו אלו חודשיים של מתח כשבמדינות שונות שחנינו בהן נתקלנו לא אחת בעויינות מצד התושבים המוסלמים.. הסכנה הגדולה ביותר הייתה בים סוף. סכנה של תקיפת מטוסים או תותחי חוף וכן תקיפת כלי שייט. במשך 72 שעות היינו צמודים לתותחים טעונים מוכנים לקדם התקפה שעלולה לקרות. . הסכנות הנל הן בנוסף לסכנות של שייט בים סוער עם גלי גובה של 5 קומות.. למזלנו אף אחד מהאיומים לא התממש והגענו בשלום ליעדנו. ומה הקשר של הארועים לכותרת ? אחי שהיה בזחל"ם הפיקוד שדהר בראש הכוח לתוך עזה נפצע כאשר פגז פגע ישירות במפקד הכוח. כל אנשי הזחל"ם נהרגו או נפצעו. . הפגז העיף את אחי מחוץ לזחל"ם ורסיס ריסק לו את עדשת העיין. פניו היו מגואלות בדם והוא איבד כיוון והחל לרוץ לתוך עזה במקום להתרחק משם. למזלו עבר במקום ג'יפ שפינה אותו משדה הקרב. . יתכן אפילו שהפגיעה הייתה מצד המשחתות הצרפתיות. . עלה במחשבתי מה היה קורה אילו היינו יורקים את מטען האש שהיינו אמורים לירות לתוך עזה. יתכן והייתי פוגע בכוח שלנו ובאחי.. לאחר המלחמה סיפרה לי אמי כי היא "הרגישה " את הסכנה שארבה לאחי. הבכור המועקה בחזה אמרה לה שמשהוא רע קרה לו. לעומת זאת לא חשה שום סכנה שאורבת לי. . הראדר של אמה זיהה את הסכנות שארבו לילדיה.