זריקת המים של דר ליכטנשטיין ותרופת הקפה של סבתא וידה

דוקטור ליטנשטיין היה רופא איזורי. אף אחד לא הגדיר לו את תחום המרחב שבאחריותו. הוא קיבל כל פציינט שפנה אליו וערך ביקורים לכל מקום שהוזמן. לא ידוע כמה רופאים היו באותו אזור של צפון תל אביב בתקופה הנדונה של אמצע שנות השלושים של המאה העשרים. כנראה ושני הרופאים שהכרנו היו הרופאים היחידים באזור.האחד היה ד"ר ליכטנשטיין , יקא צנום וארוך ואני משער שגובהו היה כ-2.20 מר'. בכל פעם שביקר אצלנו היה חייב להתכופף על מנת שיוכל לעבור בפתח הדלת.. הוא ביקר אצלנו לעיתים תכופות לטפל בסבתא וידה שהתלוננה מידי פעם שעור הגוף בוער לה. התלונות שלה הלכו והתרבו והיא תלתה את האשם בשכן שבגינתו צמחו שתילי פילפלים חריפים. תמיד טענה שהפילפלים החריפים הם הסיבה למחלתה. לא הועילו הסברי הרופא כי הפלפלים הם לא הסיבה למחלתה וכנראה ומחלת הסכרת היא שמציקה לה . ההסברים לא הועילו והיא התעקשה שהפילפל גורם לה לבערה בגוץ . הרופא נכנע לבקשתה והחליט להזריק לה זריקה שתשפר את מצבה. . בסוד סיפר לאמי כי הוא יזריק לה זריקת מים שגם אם לא יועילו הם לא יזיקו.. אכן הזריקה "הועילה " וסבתא וידה טענה שהזריקה הטיבה עמה . וכך הוזמן ד"ר ליכטנשטיין בכל פעם שסבתא וידה התלוננה שהפילפל מציק לה. . מי שסבל מכך היינו אנו הילדים . טלפון ראינו רק בסרטים ועל מנת להזמין את הרופא היינו צריכים ללכת אל ביתו ששימש גם כמרפאה, מרחק של מעל ק"מ ולבקש מהדוקטור שיבוא להזריק לסבתא זריקה.. הדוקטור היה צריך לצעוד את המרחק הזה ברגל על מנת להזריק זריקת מים לחולה מדומה. בקצה אחר של הרחוב הייתה מרפאה נוספת של ד"ר' דאובר. . אליה פנינו כאשר החור שנפער ברגל היה גדול והאמא חששה מתרופת הקפה של סבתא וידה.. . זכור לי מקרה שנפלתי מאופניים וחתיכת בשר נתלשה מהירך. דם רב נזל מהפצע שהיה די מכוער. . האמא עטפה את הפצע במטפחת.. נתנה לי מטבע של שילינג (מטבע מנדטורי בן 50 מיל) והורתה לי לקחת את האופניים של אחי ולנסוע אל דר' דאובר ובודאי תדע איך לטפל בפצע המכוער . . גם המרחק אל דר' דאובר היה מעל ק:מ. . נכנסתי למרפאה והראתי לה את הפצע. "צריך תפרים" שמעתי אותה אומרת .. השכיבה אותי על מיטת הטיפולים והורתה לי להסתכל הצידה. ניקתה את הפצע וסגרה את החתך עם קליפסים.. "עכשיו קום" הורתה לי לאחר שסיימה את הטיפול. . רק עכשיו שמתי לב שאני יותר גבוה ממנה. בסה"כ הייתי ילד בן שבע. . להערכתי גובהה היה 1.30 מ'.. אינני זוכר אם חזרתי שוב אל דר' דאובר. בפצעים שנוצרו לאחר אותו מקרה טיפלה סבתא וידה בעזרת תרופת הקפה המוכרת. כך עשתה סבתא וידה כאשר נפער חור בראשי. "כף קפה על הפצע והוא ירפא תוך מספר ימים" אמרה סבתא וידה כשהיא מפזרת את הקפה על הפצע או יותר נכון על החור שנפער בראש.. ואכן הפצע הגליד והבריא. היום כשאני מנסה לבדוק מול הראי אם נשארו צלקות מהפציעות אני נוכח שהפציעה שטופלה ע"י ד"ר דאובר ואוחתה ע"י קליפסים נעלמה ולא השאירה צלקת. לעומת זאת ישנה צלקת על הירך ממסמר ארוך שחדר למקום וטופל והבריא בעזרת התרופה של סבתא וידה .תרופת הקפה .. חה...כמה טוב שיש לנו היום מערכת מפותחת של רפואה מתקדמת. עם חור בראש מוביל האמבולנס את הנפגע למיון . תופרים ומאחים ואפשר גם קפה. לא על הפצע חס וחלילה אלא כוס קפה חם מהמכונה לשתיה והנאה. וסבתא וידה בודאי יושבת שם למעלה , מסתכלת ותוהה. מה המים המלוכלכים בצבע כתום שהרופא מורח על הפצע. צריך לשים קשה היא צועקת אולם אף אחד לא שומע. טרם המציאו טלפון לעולם הבא..