קליגרפיה: מעבר למילה הכתובה

מאז נכנסו המקלדות לחיינו, כתב היד הולך ונעלם. אמנות הקליגרפיה (כתיבה יפה, ביוונית), מחזירה ליושנה את עטרת שרטוט האותיות המסורתי, במכחול או בציפורן טבולים בדיו ובהרבה סבלנות. ההשקעה לא מעטה, אך בצידה חוויה אמנותית ותרבותית שהיא גם מרגיעה ומדיטטיבית.

הקליגרפיה, אמנות הכתיבה הקישוטית, נולדה בסין ומבוססת על כתב שהומצא לפני 4,000 שנה, אך התפתחה גם בתרבות היהודית, הנוצרית והמוסלמית, בעיקר בכתיבת טקסטים דתיים.

הקליגרפיה הסינית נעשית על נייר אורז, בעזרת מכחול במבוק ודיו. היא נחשבת לאחת מארבע האמנויות המרכזיות בתרבות הסינית והשתרשה גם ביפן. עיסוק בכתיבה הקישוטית מצריך ריכוז רב ושקט פנימי, והסינים מאמינים שהוא תורם לאיזון ולבריאות הגוף והנפש ומפתח יושר, חוש אסתטי, משמעת, הרמוניה ודיוק.

צילום מתוך הפייסבוק של בית הספר "שודו"

לדברי תרצה פייטן-סלע (50) ממצפה הילה, מורה לקליגרפיה סינית, אפשר ללמוד את הכתיבה התמה ברובד האסתטי, אך גם ברובד המדיטטיבי-תרפי, הפילוסופי או הרפואי ההוליסטי, והשילוב ביניהם מאוד מעשיר. "העבודה מרחיבה את גבולות החשיבה, משפרת את התיאום בין העין, היד והנפש, היא תרפויטית ובעיקר מרתקת. דרך הלימוד היא לא פרונטלית, אלא נעשית בצורה איטית וחווייתית, תוך אימון. לא באים בשביל התוצאה, אלא בשביל הדרך. כמו תרגול של יוגה או טאי צ'י, זה לא נגמר".

היא הייתה סטודנטית לאמנות כשנחשפה לאמנות יפנית מינימליסטית והחליטה לנסוע ליפן, שם נקלעה לתערוכת קליגרפיה והוקסמה. "ברבות השנים הבנתי שיש לכתיבה הזאת - שביפן נקראת 'שודו' שפירושו 'דרך הכתיבה' - היבטים רבים. ביפן צריך ללמוד שנים כדי להיכנס לזה, ולי הייתה הזכות להיות חלק ממסורת ארוכת שנים וללמוד ממאסטרים, אחד על אחד".

עם חזרתה ארצה נוכחה שקיימת התעניינות בתחום והחלה ללמד קליגרפיה במוסדות, במוזיאונים ובאוניברסיטאות, ובהמשך פתחה את בית הספר "שודו" בתל אביב, המציע קורסים שנתיים או מקוצרים. "אנשים באים מתחומי עיסוק שונים ומאוד מתחברים לזה. רובם בני 40 ומעלה, אנשים שיש להם יותר פנאי ומחפשים נושא לעסוק בו".

לא צריך להבין את השפה כדי לכתוב אותה?

"למי שלומד גם את השפה, זה מאוד תורם, אבל לא הכרחי. אנחנו לומדים לשרטט את ה'סימניות' הסיניות ומתייחסים אליהן כמו לציורים. זה לא כתב פונטי. במהלך הלימוד אנחנו גם חוקרים נושאים הקשורים לתרבות, להיסטוריה ולשירה של המזרח הרחוק כמו שירי הייקו, טקסטים טאואיסטים, נומרולוגיה סינית.

שיעור קליגרפיה בבית הספר "שודו"

"אני רואה בעבודה שלי יצירת גשר בין תרבויות ומתן נגישות ופתיחות לחשיבה אחרת, לצד עיסוק ביופי, שמרחיב את הלב ואת הנשמה. בעיני יופי הוא ערך מאוד חשוב, שצריך להיות חלק מהיום יום".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אם אתם מעדיפים לעטר אותיות עבריות דווקא, תוכלו ללמוד גם קליגרפיה עברית. לדברי שירי לנצר (43) אמנית קליגרפיה עברית מגבעת עדה, ההיכרות עם השפה והחיבור לתכנים מוסיפים ממד נוסף לכתיבה התמה. "יש משהו בכתיבה בשפה שלך שהוא מאוד חזק".

הקליגרפיה העברית נועדה במקור לכתבי קודש, אבל כיום היא, לדבריה, תחום אמנותי בפני עצמו. "לפני המצאת הדפוס, קליגרפיה נועדה לכתיבת טקסטים בצורה מהודרת ומעוטרת של טקסטים דתיים. בהמשך זה התפתח לכיוון האמנותי. אני לא באה מרקע דתי, ואותי עניינה הכתיבה היפה. משייכים את זה לדת ולסופרי סת"ם, אבל זה הרבה יותר מזה".

כתובה בעבודת יד של שירי לנצר

היא עצמה התוודעה לנושא בנעוריה, בשיעורי הגרפיקה התיכון, ומאז לא הפסיקה. כיום היא כותבת ומעטרת כתובות לטקסי חתונה אלטרנטיביים וחתונות כסף וזהב ומלמדת קליגרפיה עברית.

העבודה על קליגרפיה עברית נעשית בציפורן ודיו, על גבי נייר או קלף, והתוצרים הם לדבריה מאוד אישיים. "אני יכולה ללמד סוג של כתב, אבל לכל אחד מהתלמידים יש טביעת היד שלו. יחד עם זה, אפשר להגיע לתוצאות מאוד יפות, ויש אנשים שכותבים כך ברכות, שלטי 'ברכת הבית', משלבים את הכתיבה בתוך מנדלות".

מרבית תלמידיה הם בני 50 ומעלה והעבודה, היא אומרת, היא ללא גיל. "אפשר בכל שלב בחיים להתחיל ללמוד ולהרוויח מזה המון. יש משהו מאוד שקט בכתיבה. צריך לנשום נכון ולהיות מרוכז ולשים לב רק לכאן ולעכשיו".

עוד לשעות הפנאי:

לא תאמינו מה אפשר לבנות מקרטון

פאזל: ממש לא משחק ילדים

תכשיט עושים באהבה

לגעת בחומר