שעותיו היפות ביותר

"אנגלי שמבנה גופו רגיל, כפוף, חיוור פנים. שערו אדמוני-חום, בעל שפם קטן, מאנפף קצת ואינו מבטא כראוי את האות S". כך תואר וינסטון צ'רצ'יל במודעת מבוקש שפרסמו הבורים בדרום אפריקה, לאחר שברח מהשבי בפרטוריה. תיאור לא מרשים במיוחד של אחד המדינאים הגדולים של המאה ה-20.

ב-24 בינואר מלאו 50 שנה למותו של סר וינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל. קורות חייו גדושים בקרבות נועזים ובפעילות מדינית תקיפה ונמרצת. אולם צ'רצ'יל היה ידוע גם כאיש אשכולות, בעל תחביבים מגוונים וכמובן - עיתונאי וסופר מוכשר שזכה בפרס נובל לספרות. הנה כמה עובדות מעניינות על מי שכונה "אדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית". אגב, גם אירוע זה חוגג השנה תאריך עגול - 70 שנה ליום הניצחון (9.5.15).

הוא נולד למשפחה אריסטוקרטית. הבית המשפחתי, ארמון בלנהיים, הוא מהמפוארים שבארמונות אנגליה. אבל זה לא הבטיח לו ילדות מאושרת. להפך: בבית הספר הפרטי היוקרתי שבו למד – הארו - הוא היה מרדן, נענש לעתים קרובות, לא הצליח בלימודים ואף סבל מגמגום. אמללה אותו במיוחד השפה הלטינית. עם זאת, הארו היה המקום שבו התחיל לטפח את שליטתו המושלמת בשפה האנגלית, שעתידה להביא לו פרס נובל לספרות.

בתקופת המלחמה קם בבלצ'לי פארק, מתקן בו התרכזו כעשרת אלפים איש, בהם מתמטיקאים וקריפטולוגיה, שעסקו בשבירה ובפענוח של מכונת ההצפנה הגרמנית "אניגמה" (בימים אלה מוצג הסיפור ההיסטורי בסרט "משחק החיקוי", בכיכובם של בנדיקט קמברבאץ' וקירה נייטלי). צ'רצ'יל כינה את בלצ'לי פארק "אווזה המטילה ביצי זהב" ודרש לראות בעצמו את כל החומר שהופק, אלא שכמויות החומר האדירות שהגיעו עד לכ-3,000 ידיעות ביום, הכריעו גם אותו.

בניגוד להיטלר, שמעולם לא ביקר באתרי ההפצצות, גם כאשר ערי גרמניה נחרבו, הקפיד צ'רצ'יל להיראות מעת לעת כשהוא סוקר את השכונות הבריטיות שהופצצו. תדמיתו המוצקה, אות ה"וי" שנהג לסמן בידיו (האות הראשונה למילה האנגלית "Victory" - "ניצחון"), והסיגר שנהג לעשן היו סמלים ששידרו לעם האנגלי שיש להם מנהיג איתן, שלא נרתע מהנאצים.

גם בעיצומו של ניהול המלחמה הוא לא ויתר על שנת צהריים יומית.

הניצחון על גרמניה הנאצית היה רגע השיא בקריירה העשירה של צ'רצ'יל, אבל, באופן פרדוקסלי, הביא לתבוסתו בבחירות שנערכו כחודשיים לאחר מכן. העם הבריטי, התשוש ממלחמה ארוכה והרסנית, העדיף למשימת השיקום של המדינה את מפלגת הלייבור, בעוד צ'רצ'יל השמרני ניסה בנאומיו דווקא לשמר את רוח ההקרבה והלחימה, כשהוא מבחין באיום ההולך וגדל של הקומוניזם (צ'רצ'יל הוא שטבע כבר ב-1946 את המונח "מסך הברזל").

צ'רצ'יל אהב את החיים הטובים והקים את מועדון הגברים הייחודי "המועדון האחר" במלון "סבוי". הוא נהג לעשן סיגרים יקרים, הרגל שרכש כשסיקר את מלחמת האזרחים בקובה כעיתונאי הרפתקן.

בנוסף על תחביביו המוכרים - ציור וכתיבה - הוא גם אהב לבנות קירות לבנים ולגדל ברבורים שחורים.

כיום ידוע כי במשך שנים רבות נאבק צ'רצ'יל במחלת הדיכאון, אותה כינה "הכלב השחור שלי".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

לשונו המושחזת ומוחו החריף סיפקו נאומים נפלאים. הנה כמה התבטאויות, חלקן ממלכתיות וגדולות וחלקן נותנות ביטוי להומור בריטי יבש במיטבו:

באוקטובר 1922 עבר צ'רצ'יל ניתוח תוספתן. באותו זמן נפלה הממשלה שבה כיהן כשר, ובבחירות שנערכו לאחר מכן הוא איבד את מושבו בפרלמנט. על כך התלונן כי במשך שבועות ספורים איבד את משרת השר, את המושב בפרלמנט ואת התוספתן.

אחרי חתימת הסכם מינכן, שביטא מדיניות פיוס מול היטלר: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה".

וכמובן, עם הרכבת הממשלה נשא צ'רצ'יל נאום בפרלמנט, שבו הכריז: "לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע". אפשר להאזין לנאום המפורסם (בתנאי ההקלטה הירודים של הימים ההם) כאן:
 

על הטייסים הצעירים אשר הקריבו קורבן דמים נורא על מנת לנצח בקרב על בריטניה אמר בנאום בפרלמנט ב-20 באוגוסט 1940:
"מעולם, בתחום המאבקים האנושיים, לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך".

כאמור, לאחר הניצחון במלחמה בשנת 1945 הובסה מפלגתו השמרנית של צ'רצ'יל. קלמנט אטלי מהלייבור מונה לתפקיד ראש הממשלה. צ'רצ'יל הגיב: "מכונית ריקה הגיעה לרח' דאונינג 10 וממנה יצא קלמנט אטלי".

בעת ביקור בבית הלבן ניגש נשיא ארצות הברית לחדרו של צ'רצ'יל ומצא אותו יוצא ערום מהמקלחת. צ'רצ'יל לא התבלבל: "לראש ממשלת בריטניה אין מה להסתיר מנשיא ארצות הברית", אמר.

ב-1921 ביקר בישראל. ראש עיריית תל אביב, מאיר דיזנגוף, רצה לעטר לכבודו את רחובות העיר בעצי אקליפטוס. אבל בתל אביב הצעירה לא היו כלל עצים כאלה, לכן דיזנגוף ייבא אותם מערים סמוכות. קהל רב נהר לראות את צ'רצ'יל, וכמה צעירים טיפסו על העצים כדי לשפר עמדות. העצים חסרי השורשים קרסו, ודיזנגוף התמלא בושה. "עצים בלי שורשים לא מחזיקים מעמד", אמר צ'רצ'יל. נהוג לראות בכך רמז מעודד להתיישבות הציונית, ששורשיה מעמיקים עד תקופת המקרא.

צ'רצ'יל מתח ביקורת קשה על ראש הממשלה שקדם לו , נוויל צ'מברליין. אולם לאחר מותו ספד לו בפרלמנט במשפטים היפים האלה: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון. אך מה היו תקוות אלו שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלו שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו אותה ניצלו לרעה? הרי היו אלו בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם - אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי".

*בהכנת הכתבה נעזרנו במידע מאת ד"ר אורי רוסט