חזרה להחיים הטובים

תחביב חדש אחרי הפנסיה: סריגת קקטוסים

אודליה ורבר, 65, החלה לפני שנתיים לסרוג. לא סוודרים לנכדים (שעדיין אין לה) - קקטוסים. התוצאות יפהפיות, והעובדה שהיא עיוורת בעין אחת ממש לא עוצרת בעדה
מאת שרי שיין 25/07/17
תחביב חדש אחרי הפנסיה: סריגת קקטוסים
'זה בוער בדמי ובנפשי'. אודליה ורבר והיצירות הסרוגות. צילום באדיבותה

 

 

אודליה ורבר סורגת. נשמע לכם טריוויאלי? גם אתן סורגות? יפה, אבל ורבר בת ה-65 סורגת קקטוסים. כן, מה ששמעתם. התחביב המיוחד הזה התחיל אצלה לפני שנתיים, קצת אחרי שיצאה לפנסיה.

 

לפני הפנסיה עבדה ורבר כמנהלת משרד, אבל המשיכה לאמנות תמיד הייתה בה. משהו בגנים. "אני מגיעה ממשפחה של אמנים - אמא שלי ריבה יופה הייתה ציירת, סבתא שלי הייתה סרגנית", היא מספרת. "היא סרגה וילונות, מפות שולחן, שמלות. היא הייתה סורגת לי תיקי אוכל לבנים לבית הספר, ורוקמת עליהם פרח קטן. עד היום יש לי מפות שלה, וכיסוי מיטה נהדר שסרגה לי לחתונה".

  

למדה לסרוג קקטוסים באינטרנט. צילום באדיבות אודליה ורבר

 

 

 

איך הגעת לקקטוסים?

 

"עשיתי לא מעט קורסים באמנות, כולל אריגה בתחרה וסריגה. בשעות הפנאי סרגתי לאחיות שלי שמיכות גדולות למיטה. בשלב מסוים עברתי לסרוג שמיכות לתינוקות. לא לתינוקות ספציפיים, פשוט לתינוקות, ואין לי נכדים. הבת שלי התעצבנה - היא עדיין לא נשואה, וכנראה מאד צרמה לה הבחירה שלי לסרוג לתינוקות. צריך להבין שזה בכלל לא קל לסרוג שמיכות. שמיכות צריכות להיות מלבניות, והשמיכות הראשונות לא ממש יצאו טוב והלכו לחתול. מאד רציתי לסרוג ולא ידעתי מה.

 

"הבת שלי הייתה זאת שראתה באינטרנט קקטוס סרוג. היא שלחה לי מייל עם התמונה וכתבה 'תסרגי קקטוסים'. זה כבש אותי. התחלתי לעשות מחקר באינטרנט איך נראים קקטוסים, חיפשתי צמר מיוחד. זה היה חייב להיות צמר אלפקה, מאה אחוז צמר או מאה אחוז כותנה. מצאתי לא מעט הדרכות, כולן באנגלית. ככה גם שכללתי את האנגלית שלי. למדתי את כל יחידות המידה באנגלית. אני סורגת כמו שסורגים בארה"ב. גיליתי שההדרכות לא ממש מדויקות. מספיק עובי לא נכון של מסרגה, חוט לא נכון - והכל מתפקשש".  

 

 

גם ה"אדמה" בעציץ סרוגה

 

 מישהו שרכש ממנה קקטוס התקשר לשאול איך להשקות אותו. צילום באדיבות אודליה ורבר

 

 

לאט לאט למדה איך. מלבד העציץ שאותו היא קונה במשתלות, הכל סרוג - כולל האדמה או החול המדומה עליו עומדים הקקטוסים. הקקטוס הראשון שסרגה היה קקטוס אחד עומד, ואז היא סרגה גם את הכלי. "לקח לי זמן  להבין שמאד משעמם לסרוג את הכלי, ושנוסף לכך, אין טעם. הכלי לא עומד יפה ויציב כשהוא סרוג", היא אומרת. את ההערות הראשונות על עבודת הסריגה המקורית קיבלה מבתה, מעצבת פנים ומורה לאדריכלות ממוחשבת.

 

"בהתחלה הכל היה צפוף מדי, לאט לאט הפנמתי את ההערות, עד שגם הבת שלי הסכימה לקבל הביתה אדנית", מספרת ורבר. את רוב החומרים היא קונה מהמזרח הרחוק, בעיקר מEBAY- או מאתרים ספציפיים בארה"ב, וגם מאנגליה ומטורקיה, שם, מתברר, המשלוח היקר ביותר. היא עובדת שש שעות ביום, לפעמים יותר, מתעוררת בחמש בבוקר וסורגת עד שעות הצהריים."זה בוער בדמי ובנפשי", היא אומרת בחיוך, "לוקח לאנשים זמן להבין שזה לא אמיתי, שזה סרוג. מישהו שקנה ממני התקשר לשאול איך להשקות".

 

 בלי יכולת תלת ממדית עקב עיוורון בעין אחת, מליחה לסרוג תוצאות יפהפיות. צילום באדיבות אודליה ורבר

 

 

לא קל לסרוג קקטוסים, בטח ובטח לא למישהי שאין לה יכולת לראייה תלת ממדית. כשוורבר הייתה בת 12, היא נכנסה לתוך דלת זכוכית ואיבדה עין. היא לא נתנה לעובדה שהיא עיוורת בעין אחת לעמוד בדרכה, לא אז ולא היום. התעקשה על גיוס לצבא, כתבה מכתב מרשים למשה דיין שהיה אז רמטכ"ל ובעצמו ראה בעין אחת בלבד. "בזמנים ההם זה היה ממש לא בסדר לא לשרת בצבא,  לא כמו היום", היא אומרת.

 

בסופו של דבר גויסה ושירתה בחיל הקשר. איבוד העין היה מלווה גם באיבוד היכולת לראיית עומק, הראייה התלת ממדית. "הכל נראה כמו קרטון", אומרת אודליה, שבאופן מפתיע כן מצליחה לראות את הקקטוסים שלה בראייה תלת מימד. אין לה הסבר לכך.

 

 

סורגת גם עצים יפנים קטנים

 

 שלושה חדרים מביתה מוקדשים לסריגת קקטוסים. צילום באדיבות אודליה ורבר

 

 

לוורבר אין סטודיו שבו היא עובדת. היא סורגת מביתה - דירה גדולה של חמישה חדרים ברעננה. שלושה חדרים מוקדשים לסריגת הקקטוסים: חדר אחד לחומרי הגלם, בחדר השני היא עובדת, ובחדר השלישי יש שולחן צילום.

 

"כדי לפרסם בפייסבוק וכדי שאנשים יקנו, אני צריכה צילום מקצועי של האדניות. הבית שלי חשוך, וכדי שצילום ייצא טוב אני צריכה פרוז'קטורים שיפיצו אור מיוחד. בשולחן הצילום יש את האפשרות לאור, ויש מתקן להניח עליו את האדנית. למדתי צילום לבד דרך אתרי אינטרנט. לא השתלם לי לקחת צלם מקצועי. התמונות בהתחלה יצאו ממש גרוע. אבל הבת שלי התקינה לי תוכנת צילום ואני מצלמת במצלמה, מעבירה למחשב, חותכת ומקטינה את התמונות בהתאם".

 

 סורגת 6 שעות ביום. אודליה ורבר, צילום באדיבותה

 

 

מה החלום?

 

"אולי קקטוס גבוה. זה עונג גדול מאד להמציא כל פעם משהו חדש".

 

בחודשיים האחרונים עברה ורבר גם לסריגה של עצים יפנים קטנים - בונסאי. "הייתי בגן יפני עם קבוצת חברים ליד חפציבה. צילמו לי עץ וסרגתי אותו", היא מספרת. אודליה מציגה את הקקטוסים שלה גם בירידי אמנות בקניונים, ובעיקר מפה לאוזן. "אנשים מביאים לי עציצים ריקים כדי שאמלא אותם", היא מסכמת. 

 [#middleBanner] 

סבתא סורגת: אמנית רחוב בת 104

האמן שמייצר סביבונים כל השנה

לא תאמינו מה הסבא הזה הביא לנכדים שלו

עושות עיניים: לסרוג בשביל הכיף (והנכדים)

ואיך לשפץ רהיט ישן?

מנדלה כבר צבעתם?

 

הצטרפו לקבוצת אוהבי ואוהבות סריגה של מוטק'ה

 

9  תגובות 0 אהבו


התמונה של תגונה
אביבית 2 25/07/17
איזה יופי -תבורכי
התמונה של תגונה
צילה רינה 25/07/17
מהמם
התמונה של תגונה
בנימין ליפשיץ 26/07/17
***נפלא,,,,,,,,,,,,,,,,,,
התמונה של תגונה
ורד2 27/07/17
כל הכבוד, עבודות ממש יפות את ממש ממש מוכשרת, והכל נעשה בטוב טעם. עלי והצליחי
התמונה של תגונה
אזרחית 1 27/07/17
מאד התפעלתי מהיצרות שלך. ממליצה לך לרשום באינטרנט : גאומטריה היפרבולית ולחוץ על תמונות. מדובר על סריגה של אלמוגים. נירה  
התמונה של תגונה
איציק כהן_907_ 05/08/17
לאודליה, כל הכבוד  על היצירה המדהימה. עלי והצליחי
התמונה של תגונה
שולמיתי 11/08/17
אודליה היצירות שלך עשויות באמנות וטוב טעם ומשובבות נפש!!! לא פלא שמישהו שאל איך להשקות! מאחלת לך בריאות,הנאה והצלחה שולמית
התמונה של תגונה
DLIDA 04/04/18
מדהים פשוט אלופה 
התמונה של תגונה
דינה67 04/05/18
מקסים, צבעוני .האם הסריגה במסרגה אחת?
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בהחיים הטובים

בטן-גב: ספרים מומלצים לחופשה הקרובה
מה יותר כיף מלצאת לחופשה ולקחת איתכם ספר טוב? כזה שסוחף ונקרא במהירות מסחררת, בדרך במטוס מפריז לבריסל או...
לקריאת הכתבה
חופי הרחצה השווים ביותר בארץ
אין בילוי יותר נעים מחוף הים בקיץ הישראלי החם שלנו. גם אם אתם רגילים להשתזף באותו חוף הים האהוב עליכם כבר 20...
לקריאת הכתבה
6 גאדג'טים שיקררו לכם את הקיץ
בטח גם אתם לא זזים מהמזגן בימים אלו, נכנסים למקלחת יותר מפעם ביום וקופצים מדי פעם לים או לבריכה (כי אם...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה