השימלה הלבנה עם הפרח הכחול

אחרי הסערה הרוגשת

המבואה מרוצפת

עלי שלכת.

אתה מתקשה

לפתוח הדלת

ללכת.

עומד

שוהה בפתח,

ידך מור עובר

לשלום על זרועי.

עוד רגע

מביט לאחור,

לשים עוד ראשך

על שמלתי הלבנה

על הפרח.

אתה חופן פני

ובן רגע

שמלתי כולה פריחה כחולה אדומה

פרגים ושיבולים

פרחים ועלים

ו עוטר שערי

כוכבים,כוכבים.

ומניח ראשך

ברקיע השימלה,

הלבנה וכחולה

והשעון מתקתק

שהגאות ירדה

ושיפתותיך עלי

ברטט תשוקה

ללקט פרגים

ופרחי עולש

משימלתי הלבנה.

וכשאתה קוטף-

צומחים מייד אחרים

ואין סוף לליקוטים.

וכך שנים

אנו עומדים לפני דלת היציאה

ןאתה קוטף

מלקט משמלותי

שקיעה אדומה.

"אני כבר רוצה לשוב