חיים אחרים

יום שישי,בערך אחת וחצי בלילה(אז אפשר להגיד שכבר שבת)

צעירים בשעה הזו יוצאים לבלות

גם בליינים בשעה הזאת יוצאים לבלות

זוגות בשעה הזאת עושים כל מיני דברים שגורמים להם אושר עכשיו ועם קצת מזל יגרמו להם להרגיש מאושרים גם למחרת בבוקר

אני בבית לבד ברגע נדיר שהבנות שלי עם החברים שלהן והבית ריק.

עוד לא מספיק עייף כדי ללכת לישון, אין לי כוח לטלוויזיה וגם לא לקרוא ספרים למרות שקראתי מלא הערב.

אז אני רק חושב איך הייתי רוצה להעביר שעות כאלה.

אולי בבילוי עם חברים טובים.

אבל באמת באמת....הכי אמיתי....

אני נזכר במישהי שיצאתי איתה פעם,הפרעה דו קוטבית,אישה ממגנטת שהתאהבתי בה ללא תקנה וזה כמובן גם יצר זוגיות שהיתה חסרת תקנה.

ברגעים הטובים שלנו יחד(לא היו הרבה כאלה) היינו נשכבים על הספה ומביעים רגש נטו.

כל אחד יודע איך נראים רגעי תשוקה אבל רגעים של נטו רגש... וואו!

ראש מול ראש,עיניים מול עיניים....אני מביט ומביט,מחייך....מלטף את השיער שלה,מנשק בעדינות מעל העיניים.

מרגיש שהלב שלי צולל פנימה ומנהל קרבה אינטימית עם הלב שלה.

רגש טהור!

אז אתם מדברים איתי על לשבת עם חברים ומוסיקה וצחוקים?

אתם מדברים איתי על מין חסר משמעות?

אתם מדברים איתי על שיחות פוליטיות?

מסיבות פורים?

הכל נראה חלש כל כך...עלוב כל כך בהשוואה לשני אנשים שמצאו את הניצוץ הזה שמחבר ביניהם...רגשית!

מה יכול להתחרות בזה?

לזה אני מתגעגע.

והדבר הכי עצוב והכי מעצבן והכי מקומם הוא שיש ברשימת החברות שלי בפייסבוק נשים שבעולם אחר,בנסיבות אחרות יכלו להיות ממש הן.... כאן במקום הזה הנאהב.

אבל לא ככה.

לא כשאני בנקודת שפל בחיי שיש לי כל כך מעט מה לתת מעצמי וכל כך מעט אנרגיות.

מה לעשות,בגיל שלנו אנשים מחזיקים שק שלהם של דאגות וטרדות חיים ואולי בשביל רבים מאותם נשים זוגיות היא רק ....עוד אפשרות להנות קצת יותר.

ואני לא שם.

ברגע זה בחיי כל מה שאני יכול לתת זה רגש טהור ונקי.... אהבה אמיתית.

לראות אותה,להיות בשבילה,לנסות לגרום לה אושר.

זה לא הרבה כשהעתיד שלך לא ברור וחלומות שלך נמצאים בHOLD.

שיטת הלייק בפייסבוק.... מכירים?

אולי זה רק בדמיון שלי.

בכל זאת לפעמים נדמה לי שלייק זו אינדיקציה נוספת לכוונות,תשומת לב,ל"מה היה קורה אילו..."

אני למשל כשחברה שלי לפייס שיש לי רגשות אליה משנה תמונת פרופיל אז כמובן אני עושה לה לייק ולפעמים אפילו סימן של לב.

לא כזה מקורי כי שינוי תמונה תמיד גורר שאנשים עושים לייק.

אני גם מעלה שירים ויש כאלה שמגיבים לי יותר ואחרים פחות.

למשל ידידות מהרקדות שמגיבות....אבל הן לרוב נשואות ואני כל כך מנסה ונזהר שלא לחצות את השטח האסור הזה.

וידידות אחרות שמגיבות או עושות לייק....הם יש להן כוונות נסתרות כמו שלי יש לפעמים?

מי יודע?

למה כל כך מעט פעמים יש לנו אומץ לבדוק וכל כך הרבה מדי מחשבות ורצונות אנחנו שומרים לעצמנו?

אולי זה בגלל שיש פחד אפילו יותר גדול מהפחד מהמוות או מפחד גבהים או מכל הפוביות שכולם מדברים עליהם.

אולי זה בגלל הפחד שאף אחד לא נתן לו שם.

אני אתן לו שם:

"הפחד מפני ניפוץ הפנטזיה".

מעט פעמים פנטזיות מדהימות שלי נופצו באכזריות.

פנטזיה היא חזקה רק אם קיים הסיכוי שהיא תתממש.

זה נחמד לפנטז שיש לי כנפיים ואני מעופף בכל העולם אבל בגלל שברור שזה לא יקרה לעולם עדיף לדמיין טיסה מרגשת לאמריקה למשל.

נחמד לדמיין סיפור אהבה עם אישה נשואה אבל היא נשואה.

אולי מוטב לדמיין סיפור אהבה עם אישה פנויה.

ומה קורה כשאישה פנויה אומרת לך לא.

זהו,הלכה הפנטזיה....איתה זה לא יקרה.

אז תעיז ותנסה בכל זאת? אבל אם תקבל תשובה שלילית הפנטזיה תתפוצץ.

אז הרבה פעמים אפשר להסתכן כי הפנטזיה קטנה.

אבל מה נעשה עם פנטזיה שטיפחנו שנים? מי רוצה לוותר עליה.

אותה את המושלמת הכרתי לפני שנים רבות באירוע חברתי אבל למרות שאנחנו חברים בפייס החיים עושים הכל כדי להרחיק בינינו.

כל מה שנשאר לי זו ללכת לישון כשאני חושב עליה,ולקום כשאני חושב עליה.

פנטזיה שכזו.... מרגשת,נמשכת שנים.

ואתה חושב לעצמך לפוצץ לעצמך את הבועה שמגנה עליך?

זה פשוט מפחיד מדי.

אנשים כמוני אם הם תופסים אומץ זה קורה מאוחר מדי.

מתכתבת מהצפון שהייתי בטוח שהיא הנשמה התאומה שלי.

חשפתי את רגשותי במכתב פחות או יותר חודש אחרי שהיא התחילה זוגיות.

מאז לא שמעתי ממנה עוד(נדמה לי שהתחתנה וגם הקימה משפחה).

היו עוד מקרים.

החיים הם לא רומן רומנטי.

לפעמים יש להם סוף טוב.

אבל לרוב לא!

סוף טוב זה רק בדמיון שלנו....שם אנחנו מוגנים.

אנחנו התסריטאים ואף אדם אחר לא יכול להפתיע אותנו ולהתנהג שונה מהתסריט הרצוי לנו.

אז נכון שזה מרגיש הרבה פחות מוחשי.

אבל גם בתסריט דמיוני יש משהו מנחם אם הוא כולו חיובי וכתוב טוב.

במשך השנים אני הופך מומחה לכתיבת תסריטים כאלה בראש.

שבוי כולי בתוך עולם הדמיון שלי....מוגן לחלוטין.....בודד לחלוטין.

עצוב לחלוטין.

יש לי כל כך הרבה רגש ואהבה לתת ואני מחזיק את הכל אצלי.

היום ראיתי בידיעות כתבה על קוטי סבג.

בחור די חסר חוט שדרה שבחורה יפה שמה עליו עין והכניסה אושר לחייו.

אולי זאת הדרך.... להגיע לטלוויזיה ואז אני לא אצטרך לחפש אותה כי אהיה מוכר והיא זו שתגיע אלי.

אולי ואולי.... עוד מחשבות....יותר קל לכתוב על זה.

השעה שתיים ועשרה,אולי בכל זאת אנסה קצת לישון.

מוזר,כל השבוע אני רק מחכה לשעות שלי לבד כי כשהבנות איתי יש הרבה רעש והמולה בבית.

ואז כשסוף סוף יש לי את הלבד והשקט....זה לא מרגיש מהנה במיוחד.

היד מגרדת לי וזה אומר שמישהו מדבר עלי(ככה אומרים,לא?)

אולי באמת בשעה הזו לא רק אני חושב עליה אלא גם היא חושבת עלי?

מדברים על היתכנות ועכשיו הנה תסריט די מלחיץ....

נניח שהחברה הטובה שלה הולכת מאחורי הגב שלה,פונה אלי ואומרת לי:

"אתה יודע זאב,היא רק מחכה שתתקשר,שתיזום"

זה אולי ישנה את פני הדברים.

אבל כששני ביישנים יושבים כל אחד מפוחד בצד אחר כלום לא קורה.

מעניין כמה סיפורי אהבה מדהימים לא קרו בגלל ביישנות?

אני נזכר בבחורה על המזרון בכינרת.

הייתי אולי בן 18 כי היא שאלה אותי על תוכניות לצבא.

חוף כרי דשא.

אני ואח שלי נכנסים עם המזרון למים ופתאום שומעים שתי בנות צועקות "קחו אותנו גם"

לקחנו!

נכנסו עם המזרון למים העמוקים.

באיזשהו שלב אח שלי השתעמם והחברה שלה גם.... 

נשארנו לבד.

היא על המזרון ואני במים,רק הידיים מחזיקות אותה.

דיברנו,התיידדנו מאוד...לא רציתי שהרגע הזה יגמר.

למחרת הייתי שרוף כולי מהשמש אבל זה היה שווה את זה.

איך שחזרנו לחוף אני חזרתי לאוהלים של המשפחה שלי...היא חזרה להורים שלה....זהו,הקשר נותק.

מפגש ספרים ובירה בפאב בתל-אביב.

אחת הבחורות היפות שראיתי מתיישבת לידי ופותחת בשיחה...נוצר חיבור מדהים.

היא מסיימת את הבירה והולכת.

קשר מתנתק!

מה קורה לי? איך אני נותן להן לברוח שוב ושוב?

בכל זאת נולדו לי שתי בנות.

סימן שלא כל החיים הן ברחו.

לפעמים הנשים נשארו.

זה קרה כשהיה לי קצת יותר זמן....להערך,לתכנן,להיפגש שוב....

למשל בהרקדות,רוקדים ואז סרט,נשיקה ראשונה....הכל לפי הספר.

ומה קורה כשזה לא מסתדר לפי הספר?

בעיה!

אז מילאתי את החיים בהזדמנויות כאלה...מפוספסות.

ומי יודע מה היה קורה אילו....

אפשר להתייסר בזה שעות וימים ואפילו שנים.

אני לא בטוח שאפשר באמת למחוק החמצות מהזכרון.

לי יש דרך אחרת.

אני לא מוחק..... אני מצדיק!

שכנוע עצמי.

"השמנת כי אתה עצבני ואין לך סבלנות לשמור על דיאטה"

"אתה באוברדראפט כי אתה עצבני והבזבוזים מרגיעים אותך"

"פספסת אותה אבל היא גם ככה לא היתה רוצה אותך,הכל בסדר!"

אומן התירוצים,אומן ההתחמקויות.... הודיני של החיים.

רק לא לעמוד מול המציאות ולהחליט.

השבוע שני ראיונות וגם הפעם....מחכה לראות מה חושבים בצד השני.

למה שאני אחליט...אולי הם אלה שמחליטים בשבילי ובסוף אשאר עם מי שיבחר בי...אם בכלל.

זה קל יותר כשמחליטים בשבילך.

זה גם נותן לך כתובת ואתה לא צריך להאשים את עצמך.

"זה הוא שחשב שאתאים למקום העבודה שלו"

"זה היא שחשבה שאהיה בעל טוב"

"זה הוא שסמך עלי שאעשה...."

הוא,היא,הם...רק לא אני.

אולי בגלל שבאופי שלי אני סופר אחראי אז אני מחפש ושמח כמה שיותר קצת להוריד מעצמי ולהעביר אחריות לאחרים.

קל יותר,אין ספק!

שתיים וחצי בלילה,אני לבד בבית כותב בלוג במקום לעשות אולי אלף דברים מרגשים ומסעירים יותר.

הרווחתי ביושר את המעמד.

זה אני....והחיים שלי הם תוצאה ישירה של האישיות שלי ושל הדרך שבחרתי לי....לטוב ולרע!

להכיר מישהי שתרצה את זה? בלי להיות סלב?

לא פשוט!

ודווקא אני.... אני כן הייתי לוקח אותה עם השק שעליה.

נתמודד יחד,למה לא?

העיקר שבאמת באמת נאהב ונרצה לגרום אושר אחד לשני....וגם נצליח בזה.

האמת היא שזה לא בשמיים.

זה רק עניין של שעת כושר....זמן ומקום.

וכן.....לא לפספס הזדמניות שבזה אני ממש גרוע.

ונשים כמעט תמיד רק רומזות.... הבלש שרלוק הולמס צריך להבין ולדעת הכל.

זוכר מישהי שהייתי איתה שנתיים בסדנה.

כשסוף סוף יצאנו התפלאה: "לא שמת לב שאני מתעניינת בך? שאתה מוצא חן בעיני?"

בחיי שלא שמתי לב,לא היה לי מושג!

מזל שראיתי את הכרטיס שלה בג'יי דייט וסתם הערתי בדרך אגב "אם לא היית מסורתית יכולתי בעצמי להתאים לפרופיל הגבר שאתה מחפשת"

היא ענתה "אני דווקא יוצאת גם עם גברים חילוניים"

איזה מזל.....אמנם זוגיות שלא צלחה אבל כמה אושר עצום גרמנו אחד לשני בתקופה הקצרה שהיינו יחד....קשה לתאר במילים!

טוב....49 זה לא 89.

אני עוד לא מת ואפילו לא עם רגל אחת בקבר.

יש לי עדיין זמן להגשים דברים בחיי.

אני חושב שיהיו לי לילות שישי טובים יותר מהלילה הזה...אני מאמין בזה.

אני חושב שעוד אזכה ללטף שיער של אישה שאני אוהב ולהביט לתוך עיניה ולחייך.

לא מסוגל להגיד מתי זה יקרה.

אבל למרות שעבר זמן הרצון בפנים קיים.

והרגש.....

ביום יום הפכתי די אטום.

מזל שכמעט כל סרט מרגש גורם לי לבכות והרבה.

זה בכי טוב כי הוא מזכיר לי כמה רגשות יש בי והוא מזכיר לי שאני עדיין מרגיש,עדיין אוהב וכן...מסוגל גם לבכות.

אז אני יודע שהכל בסדר.

לא בטוח שגופנית הכל בסדר בגילי ומשקלי אבל רגשית....טפו טפו טפו....כמו בן מזל דגים טיפוסי לא איבדתי את הטאצ' הרגשי ואני עדיין אוהב ובענק,אוהב מכל הלב,אוהב בצורה טוטאלית כי הרגשות בתוכי בכמויות אדירות.

יום אחד אמצא את הדרך להעניק את כל החום הזה והאהבה הזו לאישה הנכונה.

רק אסלק עוד כמה מכשולים מדרך חיי ואז.... זה יוכל לקרות!