חזרה ליחסים

"קשה לא לראות את הנכדים אבל זה לא כל עולמי"

מירי אזרזר, 70, מצאה דרך לשמור על קשר עם הנכדים בימים אלה מעבר לשיחות וידאו: היא מבשלת להם מטעמים שהם אוהבים ומניחה ליד הדלת. אורית סבן, 57, דווקא חושבת שהניתוק שנכפה עלינו הוא הזדמנות למצוא את עצמנו מעבר להגדרה של סבא וסבתא. שתי סבתות, שתי גישות
מאת קרן אוחיון 08/04/20
מירי אזרזר עם בעלה ונכדתם הקטנה ליאור. צילום באדיבותה

 

זו תקופה מוזרה מאוד בחיינו עם וירוס הקורונה, ששינה אותם מקצה לקצה. כמצוות משרד הבריאות וראש הממשלה אנחנו סגורים בבית מחשש להידבקות, ובמיוחד נשים וגברים מעל גיל 60 ואלה הנמצאים בקבוצות סיכון (מעשנים, חולים במחלות כרוניות, לחץ דם גבוה ועוד). הנפגעים העיקריים מכך הם נשים וגברים שנמצאים בקשר הדוק עם בני משפחתם, הילדים והנכדים, שלפי ההוראות אמורים לא להיפגש זה עם זה עד הודעה חדשה.

למירי אזרזר בת ה-70 מקריית מוצקין הסיטואציה קשה במיוחד. "יש לי 3 ילדים ו-5 נכדים וכולם גרים לידי לשמחתי הרבה. אנחנו משפחה שמתראה הרבה ואת נכדתי הקטנה ליאור אני גם מוציאה מהגן כל יום בצהריים, מאז שפרשתי לגמלאות", היא אומרת. "אני מבלה עם ליאור כל יום עד שאמה סיוון חוזרת מהעבודה, היא אוכלת אצלי ארוחת צהריים. מאז שבתי עברה לגור כאן לידי זו התקופה הכי ארוכה שלא נפגשנו", היא מספרת. "אנחנו בדרך כלל 24/7 ביחד, במיוחד עם הקטנה כי הנכדים הגדולים כבר פחות צריכים אותי. קשה לי מאוד שהרחיקו אותנו מכל האהובים שלנו בגלל שהם נשאים שקטים. הסבירו לנו והראו לנו את הסטטיסטיקות, שאם הם יקבלו את המחלה הם יעברו אותה בצורה קלה ואנחנו קשה".

אזרזר אומרת שמרגע שהופרדה מילדיה ונכדיה היא הייתה בהלם מוחלט: "בשבוע הראשון, שבוע שלם, הייתי בשוק. פשוט לא תפקדתי, לא עשיתי כלום. ואז עלה לי רעיון: הילדים והנכדים אוהבים את האוכל שלי, אז אני אבשל להם ואשאיר ליד הדלת. וכך עשיתי, בישלתי להם את כל המטעמים שהם אוהבים לשישי-שבת ומה אני אגיד לך, זה מה זה מילא אותי, זה עשה לי כיף. אבל יחד עם זאת מאוד מאוד קשה לי להניח להם את האוכל ליד הדלת, לא לראות אותם, לא לחבק אותם, זה הזיה".

איך אתם בכל זאת שומרים על קשר?

"דרך הטלפון, וואטסאפ, שיחות וידאו, שולחים אחד לשני תמונות וסרטונים. גם ככה אנחנו משפחה שכל הזמן מדברת, אז אנחנו ממשיכים, פשוט בדרך אחרת. אני לא מי יודע מה טכנולוגית אבל הבת שלי הסבירה לי איך עושים שיחת וידאו, בעלי קצת עזר לי ואנחנו מסתדרים".

 

"הבלתי נודע הוא הכי גרוע"

 

"ראית פעם פסח בלי הנכדים?". מירי אזרזר עם שניים מנכדיה, צילום באדיבותה

 

אזרזר אמנם פרשה לאחרונה לגמלאות אבל היא אישה פעילה מאוד, עם חוג חברים רחב. "עכשיו שיחת היום בין החברים היא ערב חג הפסח. ראית פעם חג פסח כזה בלי נכדים, בלי סבא וסבתא, בלי ארוחה, שכל אחד יעשה לבד? אני מאמינה שזה לא ייפתר עד פסח וזה נורא, לא יודעת איך זה יהיה, איך נקרא את ההגדה בווידאו. אני צוחקת למרות שזה לא מצחיק אבל אוי ואבוי אם נאבד גם את ההומור".

החברות, אומרת אזרזר, הן נקודת אור בחייה בתקופה קשה זו. "אנחנו כל היום אונליין מלא חברות, אחת מעודדת את השנייה. אחת נופלת, כל השאר מרימות אותה. עכשיו חברה שלנו הייתה בסיוט כי הבת שלה הייתה בסינגפור ובסוף הגיעה בטיסה עם 7 קונקשנים. החברה הייתה מאוד מוטרדת ואנחנו כל הזמן תמכנו בה, הדלקנו נרות ביחד. אם מישהו בחברים הולך לקניות, הוא קונה גם לאחרים. אנחנו מאוד שומרים על הכללים כי אם לא נשמור על עצמנו אנו עלולים להגיע לנזקים כמו בספרד ואיטליה. אנחנו מצייתים להוראות".

איך את מעבירה את הזמן חוץ מזה?

"חוץ מהשבוע הראשון שהייתי כמו זומבי ולא תפקדתי, אני עושה כל יום משהו. לימדתי את עצמי לא לעשות הכל בבת אחת. אם למשל בישלתי, אז השארתי לעצמי את שטיפת הסירים לאחר הצהריים כדי שיהיה לי מה לעשות. העוזרת לא מגיעה כי אם הנכדים והילדים לא, אז על אחת כמה וכמה שאני לא מכניסה אנשים הביתה. אני עושה את כל העבודות בעצמי. היום למשל החלפתי מצעים אחרי שלא עשיתי זאת בעצמי אולי 6 שנים. אתמול צבעתי את הבית ויש לי בית ענק. אני כל הזמן מחפשת מה לעשות כדי לא להשתעמם. שום מלחמה לא הגיעה לקושי הזה, כי במלחמה הזאת אתה לא יודע ממי אתה מתגונן. הבלתי נודע הוא הכי גרוע. קשה להגיע להשלמה עם המצב כי אנחנו לא יודעים לאן זה הולך. הווירוס הושיב אותנו בבית אבל הוא מטייל בכל העולם".

מה עם בעלך?

"בימים כתיקונם בעלי משוגע על טלוויזיה ואני שונאת טלוויזיה, ממש אנטיתזה. עכשיו זה יצא לטובה, כי הוא יושב ורואה את הסדרות שהוא מקליט ומעסיק את עצמו, לא משתעמם, ואני בעיסוקים שלי".

 

"קוראת לכולם לנצל את הזמן הזה כדי לעבוד על עצמם"

 

"זו הזדמנות למצוא עת עצמנו כבני אדם ולא רק כסבא וסבתא". אורית סדן, צילום באדיבותה

 

אזרזר לא לבד: בימים האחרונים הרשת מוצפת בתמונות וסיפורים של סבים וסבתות שנותקו באחת מהילדים והנכדים, וחווים משבר בעקבות כך. אורית סדן, 57, מורת דרך מיישוב תקוע, אמא ל-4 וסבתא ל-4, נשמעת מעט שונה מרובם. "אני לא סבתא שיש לה ימים קבועים עם הנכדים, אני עוזרת כשאני יכולה. אבל מעבר לכך, אני חושבת שהניתוק שנכפה עלינו הוא הזדמנות למצוא את עצמנו כבני אדם מעבר לסבאות ולסבתאות", היא אומרת. "הקשר עם הנכדים נשמר כרגע באמצעות שיחות יומיות, אבל הנכד הצעיר לא משתף פעולה כי הוא אומר שהוא רוצה לפגוש את סבתא בבית.

"אז קשה לי לא לראות את הנכדים אבל זה לא כל עולמי. השגרה שלי השתנתה מאוד בשבועות האחרונים. כבר חודש אני לא עובדת במקצוע שלי כי שוק התיירות הוא הראשון להיפגע והכל נעצר. אני בונה את השגרה שלי מחדש ויש לי אתגרים רבים אישית, נפשית וכלכלית. בשגרה אני אישה מאוד עסוקה, שרגילה להיפגש עם הרבה אנשים, ישראלים ותיירים, והכל נמחק תוך שבועיים. אני מאוד אוהבת את העיסוק שלי ואני טובה בו, אבל הוא תמיד מועד לקריסה. אז במקביל לכך שאין לי כרגע עבודה בתחום, אני גם רודפת אחרי אתר ביטוח לאומי. למזלי יש לי גינה ויש לי לאן לצאת. מורי דרך – החוץ זה הבית שלנו. אני יוצאת להליכות, במוצאי שבת צעדתי ביישוב והייתי היחידה ברחוב".

לסדן יש זווית ראייה שונה על בני גילה: "אני שומעת ורואה אנשים שהייתה להם פסאדה מאוד ברורה – מי שהיה יותר מפונק קודם והחיים שלו היו יותר נוחים, מתנהג כמו ילד בן 3 שלקחו לו את הצעצוע ואומר תנו לי את החיים שלי בחזרה. אני לא מבינה מה הסיפור, איפה דחיית הסיפוקים? לכן אני קוראת לחבריי למצוא את עצמם כאנשים, לעבוד על עצמם, להתגבר על הפחד. יש לי המון מטרות, בכל החזיתות. חזרתי לצייר על עץ, הוצאתי מהמחסן והתחלתי למכור יצירות שלי לשכנים, ולפני פסח אני עושה מכירה בחצר שלי שאין לי מושג איך היא תיראה אבל אני עושה הכל כדי לא להוציא כסף מהבנק, שהרצפה לא תישמט מתחת לרגליי".

בנוסף, סדן נמצאת בשלבים האחרונים של לימודי אימון אישי, ואומרת שגם הסטאז' נתקע כי המאומנים רוצים להיפגש פנים אל פנים ולא באמצעות המחשב. "חשבתי שהאימון יהיה קריירה נוספת לצד התיירות, אבל זה לא מוכיח את עצמו כרגע. אז בינתיים חזרתי לציור ויש לי מחשבה לפתח את התחום שעסקתי בו בעבר, ואפילו להמשיך בו כשהתיירות תחזור. אני מנסה להיות יותר יעילה, לחשוב על העתיד, לטפח את העמוד העסקי שלי, להתפתח טכנולוגית, בקיצור להיות גמישה כי אין לי ברירה. חוץ מזה להורים שלנו היה באמת קשה. אז כן, אנחנו בהסגר אבל יש לנו חשמל, אינטרנט, אפשרות לראות הופעות, יש לנו אוכל. אז לקחו את הקאנטרי, אז מה. אולי בזכות הקורונה נחזור לחיים יותר פשוטים, לחתונות לא רהבתניות, להוציא פחות משאבים ובעיקר לחזור לפרופורציות אחרי המשבר. יכול להיות שאני בדעת מיעוט אבל לא אכפת לי".

 

"שמירה על בריאות הנפש לא פחות חשובה מהבריאות הפיזית"

 

"אנחנו בהסגר אבל יש לנו חשמל, אינטרנט, אוכל". סדן עם אחת מנכדותיה, צילום באדיבותה

 

ברברה קהאן, מטפלת בפסיכו-דרמה שעבדה בעבר בבית החולים איכילוב ובעלת רקע גם בעריכת דין וגישור, אומרת שכולם מדברים על הפן הבריאותי של משבר הקורונה ולא על ההשלכות שמעבר. "אני חושבת שלאלמנט הבידוד שמייצר בדידות עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת", היא גורסת. "יש קונפליקט בין שמירה על הבריאות הפיזית לבריאות הנפש, שהיא לא פחות חשובה. אלמנט הריחוק והבדידות יכול להיות מסוכן ולהחמיר כשאנשים נמצאים גם ככה בריחוק יום-יומי גיאוגרפי.

"אז יכול להיות שנצלח את העניין הבריאותי ואנחנו רואים שזה כבר מתחיל לקרות, אבל חובה לתת גם דגש לא פחות בעוצמתו להיבט המנטלי. כמו שאנחנו יודעים שאחוז הגירושים וההתאבדויות אחרי החגים עולה, וחגים הם תקופה שתחומה בזמן, אז גם כאן סיר הלחץ מביא למקומות פחות טובים, ואם לא נקפיד לשמור ולחשוב ביחד איך כל הזמן מוצאים פתרון להיבט המנטלי, נמצא אנשים מפורקים, משפחות מפורקות".

לדברי קהאן, כרגע קל להזניח את הפן המנטלי בגלל שהפן הבריאותי נמצא בראש סדר העדיפויות, אבל חשוב בכל זאת להקפיד היום יותר מתמיד על מפגשים, גם אם הם וירטואליים, כי הבדידות היא המקור לדיכאון, והמשבר הזה עלול להסתיים רע מאוד.

מה את ממליצה לעשות?

"הדגש הראשוני הוא כמובן האלמנט הפיזי: להקפיד ולהישמע להוראות ולא לחרוג מהן. אבל בצד זה לשים דגש גדול איך מייצרים שגרה חדשה יום-יומית של הקפדה, מתי ואיך נפגשים באופן וירטואלי. כדי להקל על החרדה, על אי הוודאות וחוסר השליטה בתקופה שבה סף החרדה גבוה, הדגש העיקרי הוא ליצור ודאות ושליטה על ידי בניית תוכנית הסכמות מראש. לקבוע פעם-פעמיים ביום מפגשים בשעה קבועה שתהיה נוחה בבוקר ואחר הצהריים עם המשפחה המורחבת ועם חברים. ככה כל הצדדים יודעים שיש התכנסות".

מה עושה מי שקשה לו עם הטכנולוגיה החדשה?

"למי שיש פחד מתוכנת זום, או לא יודע איך מורידים אפליקציה או איך מדברים בפייס-טיים למשל, אני ממליצה למצוא את הדמות במשפחה או מחוצה לה שיש לה הכי הרבה סבלנות להדרכה, ושהיא זו שתנחה ולא תוותר עד שזה יצליח. זה לא בלתי אפשרי. ואחרי שיש את האמצעים, צריך לדאוג להקפיד על מגע אנושי קבוע כאשר אני חושבת, וסליחה על הקלישאה, שיש כאן בחירה לראות כאן הזדמנות לבנות תשתית של הרגלים: לדבר עם הנכדים פעם פעמיים ביום זה לייצר קשר שיכול להיות מאוד חזק ולדמות מגע אנושי. ואפשר גם לשמר הלאה את הקרבה הזאת. אם זורעים עכשיו את הזרעים נכון, אפשר אחרי המשבר לקצור את הפירות".

 

רוצים ללמוד עוד על תוכנת זום? לחצו כאן לסרטון ההדרכה שלנו

 

כל הדרכים לשמור על קשר בימי קורונה

מה עושים בבית? הצעות להעביר את הזמן בכיף

6 סדרות לצפייה בבידוד

קריאה בימי קורונה: 5 ספרים מומלצים

אופציה נהדרת בבידוד: לסרוג מתנה לנכדים

0  תגובות  אהבו

כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד ביחסים

מתגעגעים לנכדים? 10 רעיונות לפעילויות משגעות ומשותפות מרחוק

הסגר המתמשך, ועוד לפני כן ההגבלות החמורות על קרבה חברתית, הפכו את הגעגועים לנכדים לעזים מאד. אז נכון, אין...

לקריאת הכתבה
לא חושבים על ירושה: המבוגרים שמנצלים את הכסף כדי ליהנות

תוחלת החיים נמצאת בעלייה מתמדת, ועל פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל היא עומדת כיום על כ-81 שנים לגברים,...

לקריאת הכתבה
סיפור החיים הלא יאמן של עירית תמיר

החיים של עירית תמיר, 68, יכלו בקלות לשמש תסריט לסרט דרמה סוחט דמעות. ילדות בצל הורים ניצולי שואה, עלייה ארצה...

לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה