"משהו חייב להשתנות"

לפני 13 שנה היא צעדה מביתה במצפה רמון לירושלים למען האמהות החד הוריות והנהיגה את מה שכונה אז "מרד העניים". לפני ימים אחדים ויקי קנפו יצאה שוב לדרך, הפעם למען הקשישים במדינת ישראל, שהחורף המתקרב ימצא אותם מתלבטים בין תנור החימום לתרופות.

"אני רוצה שביבי יסתכל לקשישים בעיניים", אומרת קנפו למוטק'ה מאחת התחנות בדרך. "שישווה את קצבאות הזקנה לשכר המינימום. יש כסף במדינה, אבל הוא לא מגיע לחלשים".

הצעדה החדשה של קנפו תימשך עשרה ימים ו-150 ק"מ. היא יצאה מביתו של בנימין נתניהו בקיסריה ותגיע לביתו בירושלים בין 11-13 בנובמבר. בסיום הצעדה יוקם מאהל מחאה מול מעון ראש הממשלה. לצורך קיום הצעדה והקמת המאהל, נפתח פרויקט הד סטארט, לגיוס תמיכה כספית מהציבור.

לצדה של קנפו צועדים לאורך כבישי הארץ, עטופים בדגלי ישראל ולבושים בחולצות עם הלוגו "בשביל הצדק 2016", פעילים חברתיים ונציגים של ציבור הנכים והקשישים. אחד מהם עושה את הדרך על כיסא גלגלים, האחר בעזרת קביים. "אני מנסה לשכנע אותם שהם עשו מספיק, שיחזרו הביתה, והם מתעקשים להמשיך", מספרת קנפו. "המטרה שלי היא לא להוציא את הנכים ואת הקשישים לצעוד, הם לא מסוגלים לזה. אני קוראת לחברה הבריאה שתצעד איתי ותעמוד לצד החלש".

"כשרוצים להשיג משהו, לא חושבים על הקושי"

 "יש תקציב, הוא פשוט לא מגיע לחלשים". ויקי קנפו ושותפים לצעדה, צילום: מאיר דוד כהן

לך עצמך לא קשה לצעוד עשרות קילומטרים?

"כשאני חושבת על החלשים אני מקבלת כוח. מה שקשה לי זה לראות את המצוקה שלהם. המאבק הזה הוא לא בשבילי, הוא בשבילם. ובכלל, הקושי הפיזי הוא בראש. כשאתה רוצה להשיג משהו, אתה לא חושב עליו".

לדברי דינה דיין, מנכ"לית ארגון "נטיעות" וחברת מנהיגות תנועת הפריפריות, הפועלת לצדה של קנפו, על פי דו"ח הביטוח הלאומי ודו"חות של ארגונים חברתיים, למעלה משני מיליון אזרחים בישראל מוגדרים כעניים. היקף העוני של משפחות הקשישים עלתה גם היא, ומקיפה כיום כרבע מהן.

ויקי קנפו, בת 57 היום, גרושה, אם לשלושה וסבתא לנכדים, התפרסמה ביולי 2003 כשהחליטה בספונטניות להתחיל לצעוד ("זה כנראה באופי שלי. אני לא מתכננת, אני קמה והולכת"). נושאת את דגל ישראל, היא צעדה אז לצידי הכבישים מביתה במצפה רמון לירושלים, במחאה על מצבן של האמהות החד הוריות. העיתוי היה הקיצוץ בקצבאות שיזם משרד האוצר.

לאורך מסעה, שארך שבוע ועבר 205 ק"מ בחום הקיץ, הצטרפו לקנפו אמהות חד הוריות, נכים וקשישים, ובסופו הקימו מאהל מחאה מול משרד ראש הממשלה בירושלים. מאבקה של קנפו זכה לסיקור תקשורתי רחב ואוהד, והוביל להקמת תוכנית סיוע לאמהות חד הוריות ולשילובן במעגל העבודה. בהמשך הצטרפה קנפו לשורות "מרצ".

את חייה האישיים היא שיקמה מאז, למרות טרגדיה שחוותה כשבנה התאבד בתא מעצר. כיום היא מתגוררת בדירה של הדיור הציבורי, ועובדת כאחראית חדר אוכל במלון "בראשית" במצפה רמון.

"אלה אנשים שבנו את המדינה, ואף אחד לא מסתכל עליהם"

"לא ניתן לח"כים לבזבז יותר מ-800 מיליארד שקל על מטרות לא ראויות". ויקי קנפו, צילום: מאיר דוד כהן

כעת, עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, לקחה קנפו חופשה מהעבודה ויצאה שוב לדרך. "זו לא צעדה פוליטית - זו צעדה חברתית", היא אומרת. "היום אני צועדת עבור הנכים והקשישים, שחיים במצב של עוני מחפיר.

"נגיע לבית של נתניהו בירושלים ולמושב הכנסת, שם יושבים עכשיו על התקציב של השנה הבאה, ושם אני רוצה לעשות את הרעש הגדול. לא ניתן לח"כים לבזבז יותר מ-800 מיליארד שקל על מטרות לא ראויות, ולשכוח את החלשים ואת הפריפריות".   

כמי שחיה בפריפריה, קנפו עדה למצבם של החלשים על בסיס יומיומי. "אני אחת שכל הזמן עוקבת אחרי עוולות", היא מספרת. "אני גרה במקום שיש בו הרבה קשישים שחיים מתחת לקו העוני. החורף מתקרב והם יושבים בבית עטופים בשמיכות, לא מחממים את הבית ולא מדליקים דוד לחמם מים, כי אחרת לא יהיה כסף לאוכל, לתרופות, לבדיקות. זו חרפה. אנחנו רואים איך דואגים למבוגרים במדינות ה-OECD. כאן זה לא קורה.

"החלטתי שבחברה בריאה אסור לשבת בשקט. אי אפשר שלא לזעוק את הזעקה של קשישים, שחיים מקצבאות של 1,400 שקלים בחודש. לחשוב שאבא שלי ועוד עשרות אלפים כמוהו חיים מהסכום הזה? אלה אנשים שבנו את המדינה והיום אף אחד לא מסתכל עליהם. אני רוצה שביבי ינסה לחיות חודש אחד מהסכום הזה".

"בחברה שלנו היום אין ערבות הדדית"

 [#middleBanner] 

הצעדה שלה יצאה אמנם מיישוב היוקרה קיסריה, אבל התחנות בדרך עוברות בשכונות מצוקה, שם היא מקווה למצוא תמיכה וסיוע. "בניתי מסלול שנכנס למקומות כמו גבעת עמל, בת ים, לוד. היינו בחדרה, בשכונת נורדאו בנתניה. אני נכנסת למתנ"סים ונפגשת עם פעילים חברתיים, שמאוד מזדהים ומבינים את המצוקה. אני מבקשת מכולם לצאת החוצה, לרחובות".

ויש היענות?

"חלק מהתושבים אדישים, חלק חושבים שהכול בסדר, שהכלכלה צמחה. הם לא מבינים שהיא צמחה על חשבון החלשים. הרבה אנשים גם עסוקים בהישרדות של היומיום. עצוב לי שהחברה שלנו הפכה להיות לא סולידרית, בלי ערבות הדדית. יש הרבה ייאוש מהאפשרות לשינוי, אבל אני לא אתייאש ואני אגיע".

 למה דווקא את?

"כי אני באתי מהקושי, לא גדלתי עם כפית של זהב. אני עדיין שורדת ועובדת, אבל הסטטיסטיקה מראה שאלה שעובדים יותר עניים. אני לא משהו מיוחד, אבל לי אכפת. אני פה בשביל אבא שלי והאבות של כולנו. גם אנחנו נהייה שם בעתיד. יצאתי לרחובות כי אני אדם אופטימי. עכשיו צריך שהחברה תתגייס ותצליח לשנות. לפחות טיפה ועוד טיפה. משהו צריך לקרות".

בינתיים, לאורך הדרך, הצועדים זוכים להרבה פרגון. "אנשים מנופפים לנו, צופרים לנו מהמכוניות, עושים לנו לייקים בפייסבוק. אבל זה לא מספיק", אומרת קנפו. "זה לא מה שיעשה את החיים שלנו יותר טובים. אני קוראת לכולם להצטרף אלינו, לצעוד יחד, להגיע לכנסת, וביחד להקים קול זעקה".

לא רק לקשישים: גם לעצרת רבין אין השנה תקציב 

"על המדינה לסייע לאזרחים הוותיקים לחיות בכבוד"

עולים קשישים עניים פי 2

ביחד כיף להזדקן? לא בארצנו

אין כסף אבל היי, לפחות לא תעמדו בתור

ומה אתם חושבים? בואו לדבר על זה  בפרלמנט של מוטק'ה