12 טיפים שיהפכו אתכם למטופלים מעורבים יותר

בשנים האחרונות צוברת תאוצה הגישה המבקשת להדגיש את חשיבות מעורבותם של מטופלים בטיפול הרפואי הניתן להם. הטיפול הפסיבי שבו מוסר המטופל את גופו למטפל מבלי להרהר ולשאול שאלות, לעיתים מבלי לדעת מה הטיפול שהוא מקבל ולמה יועיל – מפנה את מקומו לטיפול אקטיבי, שבו הופך המטופל לשותף מלא בהחלטה על הטיפול שיינתן לו, תוך הבנת כל התועלות והסיכונים הכרוכים בכך.

מעורבות המטופל, הכוללת התעניינות בטיפולים, הצגת שאלות בנושאים לא ברורים וגם מתן הערות במקרה הצורך - גם אם אינה נוחה תמיד למטפלים - הוכחה ככזו שמשפרת את יעילות הטיפול ואת בטיחותו ומונעת סיבוכים. במצבים מסוימים היא אף עשויה להציל חיים.

חוק זכויות החולה (1996) קידם את המהפכה החשיבתית, כשעיגן את החובה לעדכן את המטופל בכל פרט הקשור בטיפול שהוא מקבל, לרבות מתן הסברים על הסיכונים והצגת כלל החלופות הטיפוליות שזמינות עבורו. אולם גם היום, עשרים שנה לאחר שהתקבל בכנסת – החוק עדיין אינו מיושם כהלכה, ורבים המקרים בהם ייפגע המטופל אם לא יציג מעורבות רבה יותר בטיפול שניתן לו.

דו"ח מבקר המדינה ממאי 2015 קבע, כי יישומו של חוק זכויות החולה לוקה בחסר, בין השאר עקב תנאים בעייתיים שקיימים במוסדות הרפואיים במדינה, לרבות תנאי אשפוז לא ראויים, עומס על רופאים ומחסור באחיות.

בסקר חווית המטופל במוסדות הרפואיים בישראל מ-2015, שמקדם בשנים האחרונות משרד הבריאות לצורך שיפור השירות הניתן למטופלים, העצמת מטופלים הוא הנושא שקיבל את הציונים הנמוכים ביותר: 30% מהמטופלים שנכללו בסקר הרגישו שלא שיתפו אותם באפשרויות הטיפוליות במידה שרצו, וכי קיבלו הסברים ביוזמתם ולא ביוזמת הצוות. פחות מ-60% ציינו שהוצגו להם חלופות טיפוליות.

בהסתמך על הספרות המדעית, המלצות של גופים מקצועיים וראיונות עם מומחים, ריכזנו עצות מעשיות לשיפור המעורבות שלכם, כמטופלים, בכל טיפול רפואי שניתן לכם: 

1. אל תתביישו לשאול שאלות

שאילת שאלות תסייע לכם לקבל את כל המידע הנחוץ להחלטה מושכלת על הטיפול. צילום: Shutterstock

מטופלים רבים חוששים לשאול שאלות פן יטרידו את הרופא, או מתביישים להעלות בפניו שאלות שעשויות להיתפס אצלו כטריוויאליות, או ככאלו שמעידות על חוסר הבנה בסיסי. כך נמנע מהמטופלים מידע חיוני לצורך קבלת החלטה מושכלת על הטיפול שיינתן להם. במצבים אלה עלול המטופל לקבל טיפול כשהוא לא מודע מראש לכלל השלכותיו, למשל לזמן שיהיה מרותק למיטה לאחר הטיפול, לכאבים שמהם הוא צפוי לסבול ולתועלת הצפויה של הטיפול. מטופל כזה עלול להתאכזב לאחר הטיפול, למשל במקרים בהם הטיפול נכשל, ובדיעבד התברר לו שסיכויי ההצלחה מראש היו נמוכים, או אם יגלה שלאחר הטיפול הוא נדרש להתאמות רבות שלא היה ערוך להן מראש.

2. דאגו לרופא משפחה שירכז את הטיפול

ישנם מטופלים שלא מקפידים להיקשר לרופא משפחה מסוים ומחליפים רופאים בכל רבעון, כפי שמתיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בהתאם לצרכים רגעיים. עם זאת, הקפדה על רופא משפחה בקהילה שירכז את הטיפול בעניינכם חשובה ומועילה לקידום מעורבות בטיפול הרפואי, בייחוד בעבור חולים כרוניים.

לדברי פרופ' מרדכי שני, מייסד אתר "כמוני" ואתר "מוטק'ה" ומכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, לשעבר מנהל המרכז הרפואי שיבא ומנכ"ל משרד הבריאות: "רובנו מייחסים חשיבות רבה לבדיקות של מומחים שונים, אך בסופו של דבר חשוב שיהיה למטופל רופא משפחה שבו הוא בוטח אשר ירכז את כל הטיפול".

3. התכוננו למפגש עם הרופא

החוק מאפשר לאדם נוסף להיות בחדר וללוות את המטופל. נצלו זאת. צילום: Shutterstock

מפגשים עם הרופא לרוב מאופיינים בתחושת לחץ, בייחוד במסגרות הרפואה הציבורית שבהן מוגבל זמנו של הרופא ומחוץ למשרדו תור ההמתנה מתארך. תנאי הלחץ מגבילים את היכולת לשאול שאלות בחופשיות, ולעיתים עלולים לבלבל את המטופל, כך שישכח שאלות שתכנן לשאול. לכן מומלץ לפני מפגש עם רופאים לבצע חיפוש מקדים בנוגע למצב הרפואי שעל הפרק, ולהכין רשימת שאלות - בעיקר במפגשים שבהם ידוע מראש שיידונו אפשרויות טיפוליות.

מידד גיסין, יו"ר ארגון צב"י (צרכני בריאות ישראל), ארגון הגג של ארגוני החולים במדינה, מוסיף כי "מומלץ שבמפגש יהיה נוכח גם קרוב של המטופל, שישמע גם הוא את תשובותיו של הרופא, כי לעיתים מתברר לאחר המפגש שהחולה שמע משהו אחד, והמלווה שלו שמע משהו אחר. החוק מאפשר לאדם נוסף להיות נוכח במפגש עם הרופא, ונוכחותו חשובה כדי לסייע לקבל החלטות על סמך דבריו של הרופא".

מחקר אמריקאי שפורסם עוד בשנת 1988 בכתב העת Journal of General Internal Medicine  העלה, כי מטופלים עם סוכרת שקיבלו הכנה מקדימה לפני מפגש עם רופאיהם, שנמשכה כעשרים דקות וכללה הכנת שאלות מראש, נמצאו כעבור מספר שבועות עם איזון טוב יותר של רמות סוכר והמוגלובין מסוכרר בדם. נבדקים שהכינו שאלות מראש גם הספיקו לנצל טוב יותר את הזמן שהוקדש למפגש הרפואי, ושאלו בממוצע 1.04 שאלות לדקה בהשוואה ל-0.33 שאלות לדקה בקרב נבדקים שלא עברו הכנה מקדימה.

חוקרים מאוסטרליה בחנו את השפעת ההכנה מראש של שלוש שאלות במפגש עם רופא המשפחה: מהן האפשרויות העומדות בפני? מהם התועלות והסיכונים בכל אפשרות? ומה הסבירות לכל אפשרות? הממצאים שפורסמו ב-2011 בכתב העת Patient Education and Counseling  העלו, כי הצגת השאלות על ידי המטופל שיפרה את המפגש עם הרופא, הועילה לשיפור התקשורת ושיפרה את שביעות הרצון של המטופל מהביקור ואת איכות הטיפול שניתן.

עוד על הכנה לפגישה עם הרופא 

4. בררו פרטים מקדימים לגבי המוסד הרפואי/ הרופא המטפל

אתר משרד הבריאות מאפשר כיום להשוות בין בתי חולים. צילום: Shutterstock

בעת קבלת המלצה לטיפול רפואי כלשהו, מומלץ לעשות בדיקה כדי לוודא שהמוסד הרפואי/הרופא המומלץ לטיפול מיומן בביצועו.

משרד הבריאות מאפשר כיום כלים לביצוע בדיקות מקדימות לפני טיפולים מתוכננים מראש (אלקטיביים), שעשויות להוסיף מידע למטופל לצורך קבלת החלטות: השוואות בין בתי החולים בנוגע לאיכות הטיפולים הניתנים בהם, לרבות שיעורי סיבוכים בניתוחים שונים ומתן טיפול רפואי נאות בהכנה לניתוח. לפני החלטה על ניתוח – מומלץ לעיין בדו"חות אלו ולבדוק האם שיעור הסיבוכים בבית החולים שאליו הופנה המטופל גבוה יותר בהשוואה לממוצע הארצי, ובמידה שהתשובה חיובית – לברר את הנושא לעומק.

לעיתים בתי חולים מרכזיים במדינה מציגים שיעורי סיבוכים גבוהים יותר מאחר שהם מטפלים בחולים קשים יותר עם סיכויים גבוהים יותר מראש לפתח סיבוכים, ויש להתייחס גם לנקודה זו.

5. בקשו הפניות למקומות רלוונטיים

מאחר שמערכת הרפואה האבחנתית ורפואת המומחים בישראל כרוכה בהוצאת הפניות מהרופאים המטפלים בקופת החולים, על מטופלים לא לחשוש ולבקש באופן יזום מהרופא להוציא הפנייה לשירותים מסוימים הנדרשים עבורם, כדי להימנע מטרטורים בהמשך. כיום מפעילות קופות החולים גם שירותי תקשורת בין רופאים למטופלים באמצעות האינטרנט לצורך הוצאת הפניות, ומומלץ להשתמש בהם.

6. במהלך אשפוז, בררו פרטים רבים ככל האפשר

במידה שאושפזתם במרכז רפואי, חשוב שלא לחשוש לשאול את הצוות הרפואי שאלות ולהתעניין, במיוחד אם דבר מה נראה לכם מוזר – למשל אם הותאם לכם טיפול בתרופה שיש לכם תחושה שעלולה להזיק לכם.

7. העירו לצוות הרפואי להקפיד על סטריליזציה ולרחוץ ידיים

למניעת מחלות וזיהומים. צילום: Shutterstock

הקפדה על סטריליזציה במוסדות רפואיים הכרחית למניעת הידבקות בזיהומים, ובשנים האחרונות גוברת המודעות לצורך ברחצת ידיים קבועה על ידי הצוותים הרפואיים וכן על ידי קרובים המגיעים לבקר מאושפזים. באוגוסט 2009 פרסם משרד הבריאות נוהל הקובע את הצורך בשמירה על היגיינת ידיים במוסדות רפואיים, לרבות הצורך לרחוץ ידיים במים זורמים ובסבון אנטי-מיקרוביאלי לפני ואחרי כל מגע ישיר במטופל, לפני עטיית כפפות ולאחר הסרתן, לפני הכנת מזון או תרופות לחולים, במעבר מאתר גוף מזוהם לנקי באותו מטופל ולאחר כל מגע בסביבת החולה, כולל מגע במשטחים וציוד בסביבתו. בנוסף, כשיש לכלוך נראה בעין על הידיים, בטיפול בחולים משלשלים, בטיפול בחולים עם חשד לזיהום על ידי חיידקים יוצרי נבגים ולאחר ביקור בשירותים. 

למטופלים מומלץ שלא להיות שאננים, ובמקרה הצורך להעיר באדיבות לצוות הרפואי לזכור לרחוץ ידיים לפני הטיפול. לדברי גיסין, "אולי זה לא נעים, אבל כיום ליד כל מיטת אשפוז יש בקבוק עם חומר לניקוי ידיים, וחשוב מאוד לשים לב שהצוותים הרפואיים משתמשים בו. הדבר מונע זיהומים ויכול להציל חיים".

8. עיינו בטפסים ובקשו השלמת פרטים חסרים

  [#middleBanner]