של מי הסיפור הזה בבקשה?

אותו גבר שסיפר לי את סיפורו, טען בלהט שכל מילה ומילה אמת לאמיתה. הוא לא צעיר, הוא כבר בן שבעים ושש ומאז התאלמן, באישה כלבבו ? רצונו. לכן באתרי הכרויות הוא חבר קבוע ובכולם משלם הוא את דמי החבר כנדרש. וכך הוא סיפר לי את סיפורו: רגינה כתבה לי הודעה שברצונה להכיר אותי כי בתמונה שפרסמתי אני נראה לא רע. מיד בכרטיס שלה הסתכלתי. היא כתבה שהיא בת ששים ובתמונה היא נראית כבת ארבעים. שאלתי אותה: ממתי התמונה? מה זאת אומרת? זאת תמונה עדכנית מלפני שבוע. כשהתחלנו לדבר היא סיפרה שהיא מעוניינת להכיר גבר כי כבר נמאס לה לגור עם אמא שלה. אמנם התפלאתי שעם אמא שלה היא גרה, אך בסופו של דבר קבענו פגישה בדיזנגוף פינת ארלוזורוב. כשאת האישה ראיתי הייתי המום ומיד אותה שאלתי: זאת את רגינה או אולי את אמא שלה? אל תעליב בבקשה זאת אני. אתה לא רואה שאני נראית צעירה. לא היה לי נעים להעליב אותה, אמרתי לה: בואי נשב בבית הקפה ונדבר. ותזמיני כל מה שאת רוצה. כשנכנסנו לקפה שהוא גם מסעדה, היא הביטה בתפריט אל המלצר בידה נפנפה. בבקשה את זו המנה אני מזמינה. המלצר אותי שאל: ומה ברצונך ? אני מסתפק בקפה שחור בכוס גדולה, וגם כוס של מים בבקשה. הייתי מלא פליאה איך הצליחה גם לאכול את כל מה שבצלחת ולא לסתום את הפה לרגע? בסופו של דבר הארוחה הסתיימה, היא הביטה בשעון ואמרה לי: סליחה אני ממהרת יש לי עוד פגישה. נדהמתי אך מילה לא אמרתי. היא אפילו לא נשארה לשבת עד שאת החשבון למלצר שילמתי ומיד יצאה. החלטתי לבלוש אחריה כי הבנתי שיש פה סיפור משונה. בעקבותיה הלכתי והיא שוב לאותה פינת דיזנגוף ארלוזוב פנתה, ושם גבר פגשה. הם לא השתהו הרבה ואל בית הקפה שהוא גם מסעדה פנו. הייתי המום. על המדרכה ליד המסעדה יש ספסל. עליו התיישבתי להשיב את רוחי, אך גם כדי לראות מה בהמשך היא עושה. כעבור כשעה היא שוב מהמסעדה יצאה. היא כנראה מיהרה כי בריצה הגיעה לפינת דיזנגוף ארלוזורוב וגבר פגשה ושוב חזרה אותה סצנה. ואני על הספסל המשכתי לשבת כולי המום ומלא פליאה על כושר האכילה של אותה אישה. כששוב מהמסעדה יצאה כעבור כשעה, קמתי מהספסל, ועוד לפני שהגיעה לפינה עצרתי אותה. היא הפנתה את ראשה אלי בקול כועס צעקה שאני עוקב אחריה. אמרתי לה שאכן כן, ואני מתפלא כמה כושר אכילה יש לה. זה לא עניינך היא השיבה ומיד הוסיפה שדמי החבר באתרי ההיכרויות מרוששים אותה, והגברים שמשלמים עבור הארוחה חוסכים לה את דמי המחיה. תאמינו לי האמת היא שבסיפור יש שמץ אמת...