בעניין של תחבורה

הוא כעס ואמר שאני מעופפת. אז אמר. כמה פירושים יש לאותה מילה? עפה או פורחת או נישאת באוויר, או אולי אני טסה או מרחפת, אולי אני דואה או קלת כנפיים? כיוון שלא באמירה דמיונית מדובר אז אומר מיד שמי שאמר התכוון לזה שאני אסטרונאוטית. לא מבחינה בשילוט על הכביש, לא אומדת מרחקים, כניסות ויציאות לערים שונות הן לידיעה בלבד. אפילו בכיכרות איני מבחינה. אבל רמזורים אני רואה מרחוק ודורשת לעצור עוד לפני שהכתום עובר לאדום. לפני מספר שנים מתוך מודעות ובחירה החלטתי שבמכונית ליד ההגה אני לא יושבת, הכי הרבה במושב שליד. ההסבר הוא פשוט. נהגתי די לאט, לא התעצבנתי כשצפרו לי הנהגים העצבניים (אך כן, הבנתי מעט את כאבם), ודקה לפני שהגעתי לרמזור האדום הייתי הראשונה לעצור בטור המכוניות. ואחר כך כשהתחלתי להניע את האוטו, השתרך מאחורי תור רציני של מכוניות מכל הסוגים ומכל הגדלים והצבעים שבאחדות מהן הצופר צעק. לכן החלטתי את הרכב למכור. אבל אני לא פריירית. את הרישיון אני מחדשת ומשלמת כסדרו. מקבלת בדואר תמיד את זה החדש שאותו אני שמה בארנק, שמא איזה רכב יזדקק לי פתאם מכל סיבה שהיא וליתר בטחון. וכשמרימים גבה ותוהים איך זה שלגברת אין רכב ואיך היא תגיע לאיזה מפגש? אין בכלל כאן שאלה. היא מגיעה לכל מקום שאליו היא חפצה. אפילו לירושלים הבירה. בכלל, משנעשיתי גמלאית ה"רב קו" (אותו כרטיס ירוק ועליו תמונתי המעודכנת כמובן) משמש אותי נאמנה איתו אני נוסעת באוטובוס בכל אזור המרכז. ויש גם רכבת ואוטובוסים שנוסעים מדן ועד אילת, ומוניות יש הידועות בנהגים המהירים. וכן יש גם חברים שאותי לעיתים מסיעים. ואיזה כיף ללכת ברגל, אבל זה כבר שייך למנגינה אחרת. החיים הם יפים אמר המשורר ונועדו עבורי.