הקופסא

קיבלתי את הסיפור מחבר שהיה צריך להחליט החלטות. אמרתי שגם לי יש החלטות להחליט.הסיפור מספר על אם שהחליטה להעניש את בתה בת החמש על שבזבזה סליל שלם של נייר עטיפה מזוהב בתקופה שהכסף בביתם היה מצרך נדיר. היא התרגזה עוד יותר כאשר גילתה שהילדה השתמשה בנייר העטיפה כדי לעטוף בו קופסא שאותה הניחה מתחת לעץ חג המולד. למחרת ההוקר הביאה הילדה את הקופסא לאימה ואמרה: "אימא !! זה בשבילך" האם אומנם היתה נבוכה מהתגובה המוגזמת קודם לכן, אך כעסה ניצת שוב כאשר גילתה שהקופסא ריקה. היא אמרה לבת בטו חמור:: "האם אינך יודעת גברתי הצעירה, כאשר נותנים למישהו מתנה אמור להיות משהו בתוך הקופסא". הילדה פרצה בבכי מר ואמרה: "אבל אימא !!היא לוא ריקה !! אני הפרחתי נשיקות לתוכה עד שהתמלאה. האם נשברה. היא כרעה על ברכיה וחיבקה את בתה הקטנה, אחר כך התחננה שתסלח לה על הכעס וחוסר ההתחשבות. עברו שנים והילדה בגרה ונישאה. האם שמרה את הקופסא ליד מיטתה במשך כל שנות חייה. בכל פעם שהיתה עצובה, היתה פונה לקופסא ונוטלת ממנה נשיקה דמיונית ונזכרת באהבה של בתה הקטנה. במובן מסויים, כל אחד מאתנו מקבל קופסא מוזהבת של אהבה ללא תנאי ונשיקות מאוהביו, חברשיו, משפחתו, ומאלוהים. אין רכוש יקר מזה. לכן, ברגעים הקשים בחיינו, כשקשה לנו ואנחנו עצובים, נדמה שהעולם יסתדר טוב בלעדנו. אל נא נשכח, שיש אנשים שאוהבים אותנו, שבשבילנו הם העולם...לא בטוח שהם יסתדרו חברים הם כמו מלאכים שמקימים אותנו על רגלינו כאשר הכנפיים שלנו שחכו כיצד לעוף.