זעקת האדמה
בלילות בהירים זרועי כוכבים.בהם הלבנה מאירה במרומים.אני תולה על כתפי,את תרמילי.ויוצא לשדות החרושים,לטייל ולהרהר בין התלמים.----------------------------------------------------------ובאחד מנדודיי הליליים,שמעתי בכי, נהי תמרורים.זעקת יסורים,ואין קול מנחמים.-------------------הבטתי סביב ,אין איש מלבדי.היינו רק אני,והאדמהחרושת התלמים.----------------------------------זו אני ילדי זו אני ,לחשה חרושת התלמים.מבכה אני מר גורלי,על שהברואים אותי מטמאים.------ מבראשית בברכת מרומים,יועדתי להצמיח חיים.טמנתם זרעים בקרבי,והפכתים לפרדסים שדות פרחים, וכרמים.ואתם הברואים,מאדמת חיים.הפכתם אותי,לאדמת דמים.-----------------------------------על כן אשא קינה ונהי,לאל שוכן מרומים.שיתן בינה בלב הברואים,לזנוח כלי המשחית.-------------ובמקום רובים,ופצצות הגרעין.יטעו פרדסים,שדות פרחים, וכרמים.וייתקימו דברי הנביא. ''לא ישא גוי אל גוי חרב,ולא ילמדו עוד מלחמה''אמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
אייל אני אוהבת לקרוא את הכתבות שלך,
בפתיח תיאור כל כך יפה, עולם מופלא עם לבנה וכוכבים, המאירים את העולם גם כשיורדת החשכה.
היופי, המרחבים שניתנו לנו והאדמה שבלעדיה אין חיים.
אנחנו כבני אנוש הגענו לכאן כאורחים ולזמן מוקצב. חושבים שיש בכוחנו להשיג דברים אם זה במלחמות ברכושנות וניקור לאחר.
רוב העמים משקיעים את מיטב ממונם וכוחם ברכישת נשק וכל מיני כלי משחית
המלחמות לא רק בין העמים אלא גם מלחמות אחים.
לצערנו כנראה שזה דרכו של עולם. הרי הילד הראשון שנולד הבל נרצח בידי אחיו קין וכל זה בגלל קינאה ושינאת חינם. מאז ומתמיד האדמה ספוגה בדם.
ובכל זאת, אולי "עוד יבואו ימים של פריחה ושל חסד" ואכן כפי שכתבת מנבואת הנביא ישעיהו " וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". הלוואי מי ייתן, כן יהיה רצון!