ארוחת בוקר עם אלוהים

היה ילד שהחליט שהוא רוצה לפגוש את אלוהים .
הוא ידע שזה יהיה מסע ארוך למקום שבו אלוהים גר, ולכן הוא ארז תרמיל עם כמה חטיפי שוקולד וכמה פחיות שתייה קלה והחל במסע.

שלושה רחובות מאוחר יותר, הוא ראה איש זקן. האיש ישב בפארק וצפה ביונים .

הילד התיישב לידו ופתח את תרמילו כדי ללגום מאחת מהפחיות כשהבחין שהאיש הזקן לידו נראה רעב, ולכן הוא הציע לו את אחד מחטיפי השוקולד שהיו בתרמילו.

האיש קיבל את החטיף בתודה וחייך אל הילד, חיוכו של הזקן היה כ"כ נעים ורחב שהילד רצה לראותו שוב ולכן הציע לו פחית שתייה, שוב, האיש חייך אליו חיוך גדול, הילד היה מרוצה.

הם ישבו כך כל אחר הצהריים , אוכלים ומחייכים, בלי לדבר בכלל. כשהחל להחשיך , הילד נוכח שהוא עייף, הוא קם כדי לעזוב אבל לפני שצעד יותר מכמה צעדים, הוא רץ חזרה אל הזקן ונתן לו חיבוק ונשיקה, הזקו חייך אליו את הגדול בחיוכיו עד כה.

כשהילד פתח את דלת ביתו זמן קצר לאחר מכן, אימו הופתעה למראה
השמחה על פניו, היא שאלה אותו: "מה עשית היום שגרם לך להיות כ"כ מאושר "

והילד השיב "אכלתי ארוחת צהרים עם אלוהים" ולפני שאמו הספיקה להגיב הוא הוסיף : " ואת יודעת מה, יש לו את החיוך הרחב ביותר שראיתי אי פעם ".

בינתיים, האיש הזקן, עדיין מחייך, הגיע לביתו, בנו הופתע מהמבע השלו שעל פני אביו ושאל "אבא, מה עשית שעשה אותך כל כך מאושר היום ?"

והאיש השיב " אכלתי חטיפי שוקולד בפארק יחד עם אלוהים והוא
הרבה יותר צעיר ממה שחשבתי ..."

לעיתים קרובות מדי, אנו מפחיתים מערכם של דברים כמו מגע,חיוך, מילה טובה, אוזן קשבת, מחמאה כנה או מעשה קטן כלשהו של תשומת לב, דברים שטמונה בהם האפשרות לשנות חיים .
‏אנשים מגיעים אל תוך חיינו מסיבה כלשהי, לתקופה או לתקופת חיים שלמה .קבלו את כולם באהבה

קיבלתי במייל