אני רוצה לכתוב על עברי אבל ההווה כובל את ידי.

אני מאוד רוצה לכתוב על עברי [אולי זה סימן לגיל] אבל האקטואליה,ההווה המשתנה מיום ליום ולפעמים מרגע לרגע,הנכדים החיים רק הווה,השכנים והחברים הסובבים אותי וצמאים לדעת מה קורה מה מתרחש? מושכים אותי ישר אל מרכז החיים המבעבעים. אני מאוד רוצה לכתוב על עברי [למרות שמעט מאוד יתענינו בכך] כי הרי יש לנו מסכת חיים של 50שנות עבודה ופעילות דומה,אולי משותפת.הרי נולדנו יחד לשואה,לתקומה לגאולה.נלחמנו את כל מלחמותיה של המדינה,היינו שותפים להקמת מוסדותיה, עריה ומרקם חייה.טיילנו בדיוק באותם האתרים שלה בארץ ובחוץ לארץ,נהנינו מאותם ההנאות ודאבנו את אותם האכזבות.כן אנחנו כולנו מאותו הכפר. אני מאוד רוצה לכתוב על עברי[ לא כמפואר הוא או דל] אלא הוא עברי.הוא מלווה אותי בכל דרכי.הוא נושף בעורפי.הוא בן לוייתי.לפעמים הוא מזכיר לי משהו, ולפעמים מזהיר במשהו,אבל הוא תמיד לידי.לא אחת נמאס לי ממנו ולא אחת אני נהנה מזכרונות ילדות שמעלים חיוך על שפתי.לא פעם אומר לי עברי,זה כן וזה לא.הוא מיעץ לי.אני משיב לו "עזוב אותי,אני כבר ילד גדול" ואז אני נזכר ואומר: אוי לי לא!" אני לא רוצה להיות גדול,אני רוצה להיות עוד קצת ילד" עברי עברי תשמע [אני לא יודע אם אני מתגעגע אליך].למה שאני אתגעגע אליך.מה היה לנו בעברי הרחוק.נכון נולדתי אי שם בשנות השלושים במאה הקודמת.במדינה זו או אחרת [מה זה חשוב].פרצה המלחה הארורה הקרויה מלחמת העולם השניה ואני בן 5. הרגו את כל משפחתי חוץ מהורי,הרגו את עמי,6מיליון,השפילו אותנו עד עפר,השאירו אותנו בכותונת פסים,בכפור בשלג ללא כלום. אכלנו צבים שמצאנו בשדות רוב הזמן רעבנו.הלזה אתגעגע.? אולי אתגעגע למלחמות ישראל?.[הייתי בהם אחת אחת] אודה ולא אבוש נלחמתי,אבל גם שיכשכתי,ראיתי חברים וידידים וחילים אלמונים נופלים מפגזי אויב.הלב נחמץ,המשכתי לנוע בשבילי הקרבות,ידעתי לפחות,אין לי ברירה זה לפחות המלחמה כנגד עברי הקודם.המוקדם יותר. כן מהפרק הקודם.עדיף לי להתגעגע אליך מאשר אליו. אולי אני מאוהב [אולי מאוד] אני כן מאוהב.אני מאוהב בחיים הנוכחיים.טובים מאוד הם [סליחה שאני לא צנוע] להיות פנסיונר זה להתפלא כל הזמן.איך אפשר לחיות טוב ולשרוד כל יום מחדש בלי לעבוד.בזכות הימים הרבים שעבדנו.כל הכבוד שהנוסחה נמצאה.כתבתי שהם טובים [כי הרי אני עשיר מסתפק במה שיש לי].אני מאוהב גם באישתי שסוחבת איתי את העגלה זה חמישים שנה ביחד. אני מאוהב בצאצאי ונכדי בנוף המשתנה בתיאטרון במרחצאות חמים,אפילו בפרלמנטים המאולתרים כל בוקר וערב על הספסלים בעיר.בקיצור אני מאוהב בעצמי,שעדיין אני זה אני.כל זמן שאני אהיה אני אוהב את עצמי.אולי זה סימן שאני צעיר.ימים יגידו. כאפילוג אני רוצה להדגיש.הדבר המעניין אותי ביותר והמסקרן אותי ביותר זה מה יהיה עתידי.העבר הקבוע ברור לי שהוא מאחוריי,ההווה המשתנה פרוש לפני, העתיד ואני לא מתכוון לעתיד הסופי והאין סופי הוא ברור לכל חי כשמש.[איש לא נשאר על פני האדמה הזאת]מעניין אותי העתיד.כן זה אותו עתיד שהיה חידה לאורך כל ההסטוריה שלי ולא ידעתי אותו.הוא ליווה אותי.הוא גם ילווה אותי בעתיד הבא עלינו לטובה.