השתתפתי בהלויה של יענקלה סגינר ז"ל.
יענקלה סגינר נפטר ביום ששי האחרון ממש לפני צאת השבת. בערוב ימיו ניכר היה שהוא סבל מאוד עד כדי כך שהוא הסתגר שנים רבות בביתו. הוא סבל מנשימה לקויה,ריאות פגומות שהקשו עליו מעורבות בין אנשים.היה מחובר לבלוני חמצן.בצעירותו ועד לפרישתו לגימלאות היה מעורה ומעורב בעירו כרמיאל שנמנה על ראשוניה. את חייו הוא הקדיש לצי הסוחר בצים. הוא שימש באוניות הצי כקצין מכונות. את שעות הפנאי שלו בביתו הוא הקדיש למלאכת האומנות שהוא אהב מאוד והיא פיסול בברזל .אישתו יונה הייתה במשך שנים ארוכות מזכירת הכל יכול של שני ציוותי ההקמה של העיר כרמיאל ומאוחר יותר הייתה מנהלת לשכת הרווחה בעיר עד לפרישתה לגימלאות.היא טיפלה במסירות בבעלה בביתם כשפקדה אותו המחלה הארורה של חוסר היכולת לנשום בכוחות עצמו. ההלוויה. בלויתו השתתפו רבים מותיקי העיר,אנשי העיריה ובתוכם ראש העיר עדי אלדר,חבריו ומשפחתו מקנדה.נרגשים היו דבריה של יונה הרעיה שתיארה את מהלך חייהם,היכרותם ,שרותם הצבאי והשתקעותם בכרמיאל.בין דבריה אמרה "יענקלה היה נוהג להגיד לי מדי פעם בפעם דעי לך המתים ממשיכים לחיות,הם אינם הולכים אין להם לאן ללכת.הם חיים בליבותיהם של יקיריהם ואוהביהם". שתי הנכדות החמודות שלו מקנדה ריגשו את הקהל שנפרדו מסבם בשפה האנגלית.הן תיארו את טוב ליבו ואת אהבתן וגעגועיהן אליו"אחרי דברי ההספד של הבת וקדיש של בניו שאחד מהם הוא הבן הראשון שנולד בכרמיאל אמר איש חברת קדישא את אל מלא רחמים.ארונו הורד אלי קבר ונסתם הגולל. האפילוג. נסתיימה לה תקופה לא רק במשפחת סגינר שהייתה מאוד משמעותית בכרמיאל,אלא גם בקהילת הראשונים והמיסדים של כרמיאל בכלל. בזמן האחרון אנו עדים להסתלקותם של רבים וטובים מראשוני העיר אל עולם שאיש עוד לא חזר משם.אין ספק שחותמם נשאר והוא ניכר בתחומים רבים בעיר.