ימי האושר

לאחר ימים רבים של נדודים, הגיע לכפר קטן אדם שכל עיסוקו היה מכירת סדקית.

האדם הגיע אל הכפר בשעות הלילה מאוחרות , הוא לא הרגיש נוח לבקש לישון באחת הבקתות ,

ולכן הוא הניח את ראשו על האבן הראשונה שנקרתה בדרכו.

בבוקר, כשקם, נבהל מעצם העובדה שגילה כי נח על מצבה, בבית קברות...

חרד ומפוחד הביט על גבי המצבה וראה כי כתוב בה: ג'אפור, שנתיים, שלושה חודשים וארבעה ימים..

עבר הלאה וראה שעל המצבה השנייה כתוב: ארונדהטי, שנה, חודש ועשרים יום.

וכך הלאה ...נחרד מעצם העניין שמא ישנה מגפה התוקפת את ילדי הכפר, ניגש לראש הכפר ושאלו לפשר העניין.

ראש הכפר הרגיעו וסיפר לו את הסיפור הבא:

אצלנו ביום בו ילדים הופכים לבוגרים (משהו כמו בר-מצווה שלנו) מקבלים הילדים פנקס קטן עם עיפרון

ועליהם לתלותו על הצוואר יום-יום, שעה שעה,

ובדף הפנקס לכתוב ולאסוף את כל רגעי האושר שהם חווים במשך חייהם. דהיינו:

אכלתי ארוחה דשנה - 3 דקות

ביליתי במחיצת חברים לשיחה נעימה - שעתיים וכן הלאה.

אך ורק את רגעי האושר .

בבואו של האדם להחזיר נשמתו לבורא,

יושבים חכמי הכפר וסופרים את ימי האושר לו זכה האדם בחייו

ועל גבי המצבה רשומים בעצם רק את ימי האושר של האדם.

בא במייל