בוקר חורף קר....
אוהב את החורף מהרבה סיבות. אחת מהן, בתום החורף מצפה לנו האביב. אביב פורח מחדש את הבריאה ואת עלומנו גם....
נוסע במכונית לסופר מרקט הישובי כשבכיס מעילי החם, נחה רשימת המצרכים שנתנה לי אישתי שתחיה, לבל אשכח דבר, אילו לא נתנה לי אותה. וכמה אני נהנה להלך בין שורות המדפים, לשטוף את העיניים במוצרים העמוסים מכל טוב. הודף ביד קלה, את עגלת הסופר לפני, כאילו הייתה זו עגלת תינוקות ובתוכה תינוק חייכני מאיר. מניח בקלילות בתוכה את המצרכים הכתובים ברשימה, אולם, בינתיים טרם הגעתי לסופר, רק מתחיל תוך כדי נסיעה, להנות מתחילתו של בוקר יום חורפי יפה, כולו שלי. לא מוותר עליו...
הרדיו במכונית, שר... מדבר... שר.... החימום באוטו עובד.. מרגיש נעים איתו. בדרכי לסופר, חולף על פני בניין בית הספר, חטיבת הביניים. בפתח בית הספר, ספסל אבן, עליו יושב מאבטח, גבו רכון. כפות ידיו תומכות בראשו. מרפקיו נשענות על ברכיו, לצמצם את גופו מפני הקור. בחור צעיר. 'אולי סטודנט שהשיג עבודה מזדמנת למימון לימודיו', חשבתי. לבוש חולצת קפושון דקה לגופו, בקור החורפי של בוקר. המבט שהסתכלתי תוך כדי נסיעה לעבר הבחור המאבטח, שינה את מצב רוחי הטוב. המשך הנסיעה לסופר הפכה לטורח. סיימתי במהירות את הקניות. ויתרתי על כמה מצרכים שבדרך כלל הייתי מוסיף מיוזמתי. ואשתי אהבה מאוד מינהגי זה. ונסעתי מהר לבית. בדרכי חזרה, שוב שלחתי מבט לעבר הבחור היושב בשער בית הספר. יושב מצונף בתוך עצמו מפני הקור. הגעתי לבית. הנחתי את המצרכים במטבח וניגשתי לארון הבגדים, ומיד מצאתי מה שביקשתי. מעיל חורף, כזה של תרמילאים. עם ביטנת צמר וכיסים עמוקים. אותו, קניתי פעם בחוץ לארץ, מאז לבשתי אותו, לא יותר מפעמיים, או שלוש, וטסתי חזרה לבית הספר. עצרתי את המכונית בחזית הבניין ויצאתי עם המעיל מונח על זרועי. המאבטח קם מיד לקראתי. "בוקר טוב" אמרתי. "בוקר טוב, אתה מורה?" הוא שאל, מבקש לעמוד על קנקני. "לא", חייכתי.."באתי אליך, איש" "חייכתי.."באתי אליך, איש", צחקתי. הבחור נראה מופתע.
""שמע יש לי בעיה עם המעיל הזה", אמרתי והראתי לו אותו. "הוא לא בא עלי ותופס המון מקום בארון. תעשה לי טובה שחרר אותי ממנו", אמרתי והדפתי את המעיל לעברו, לא משאיר לו ברירה, אלא ליטול אותו מידיי. הוא הביט בי נדהם, "אתה בטוח" לחש הבחור, בקושי שמעתי אותו. "כן", חייכתי. ומיהרתי בלב קל לעבר המכונית. התנעתי...ונסעתי.
במהלך היום הזדמן לי שוב לנסוע לעבר הסופר ולעבור על פני בית הספר. המאבטח לבוש במעיל החם, קלט אותי ונופף אלי בידו.
חייכתי ונופפתי אליו, חזרה והמשכתי בדרכי.
תודה להתייחסותך היפה.
נ. ב. (חיוך) אין משוב לתגובתי לשירך: "חיזוקים"
לא נורא. לא מייחס לזה חשיבות יתרה.נדב.
כתבתי לנורית ששניכם הגבתם בטרם השלמתי סופית עריכתו של הסיפור. נאלצתי להעלותו פעמים או שלוש בשל פורמט מסורבל.
בריאות וימים שמחים יעקב ידידי. נדב.
תודה להתייחסותך היפה. שבת שלום שלוה ורוגע(חיוך) נדב.
היום שרבי ממש חול המועד פסח
ונתקלתי בבלוג שלך וקראתי את שכתבת
וחיוך על פני, פשוט כל לחי שיש אנשים כמוך, והכתיבה שלך מאד יפה תמשיך כך,
חג שמח.
יש סיפוק גדול בנתינה...
שבוע טוב. וחג שמח. נדב.