עגל זהב

הרגליים טופפוו במן ריקוד מונוטוני
התופים רעמו מוסיפים נופך להילולה
עמדו שם חבורת עבדים משוחררת
רוקעים ברגליהם וקוראים בגרונות ניחרים
סוגדים לעגל הזהב שיצרו מעדיים ונזמים
מצפים שיצילם מחולות המדבר הלוהטים.

דורשים את ליטרת הבשר שהשאירו במצרים
דורשים שיספק להם את הבצלים והשומים
את המאפים שאכלו שם, גם אם היה זה לחם צר
האקסטזה אחזה בהם והדיבוק העביר אותם על דעתם.

קצב התופים גבר ועימו גברה ההמולה
עוד מעט יקום העגל ממקום מושבו
יקרא אל אילי השאול למלא את דרישתו
דרישה של עגל זהב שהוא רק פסל
לספק לעם העבדים סיר עם בשר של עגל
את סיר הבשר שהשאירו במצרים.

ואז הופיע משה המזוקן במלא הדרו
אוחז בידו את שני לוחות הברית פאר יצירתו.
החרון והכעס העבירו אותו על דעתו
בפרץ של כעס זרק וריסק את היצירה האלוקית.

קולו הרועם מעיר את העם הלום היין
מעיר אותו מהאקסטזה שהיכתה בו בטרוף
העגל כבר לא עגל. הוא גוש זהב מותך.
העם כבר לא עם. הוא עדר אנשים מבויישים
עדר אנשים שעדיין אינו מתאים להיקרא עם האלוקים.

40 שנה קצב משה על העם לחיות במדבר.
תקופה שבה יקום דור חדש , דור ראוי
ראוי ומוכן להיקרא עם האלוקים.

האם הפכנו כבר לבני חורין?
האם הפסקנו לסגוד לעגל הזהב?
העגל שלנו הוא כבר לא זהב
הוא עגל ורטואלי ששוכן בחשבונות הבנק.
חה..היכן אתה משה (לא זה שיושב מאחורי הבריח)
אלא המנהיג האמיתי, גם אם יקרא לעצמו יאיר או ביבי
העם מחכה לכך שתוביל אותו למקום מבטחים
לא לארץ אחרת אלא כאן לארץ הנהדרת.

האם זה חלום בהקיץ?