אחי

כמי ששירת בחיל הים מאז היווסדו אני מכיר את הים האכזר שבלע לקירבו  לא מעט מחיילינו. . דקר הייתה המכה הקשה שספג חיל הים  וכמה כאבנו עם המשפחות שאיבדו את יקיריהם באסון הנורא שנישאר כתעלומה במשך כמה עשורים עד שהיתגלה מקום טביעתה .  משתתף באבלך ונוצר את זיכרונם של הנופלים . יהי זיכרם ברוך

הייתי בסירה שטבעה יחד עם עוד 12 חיילים ואלחוטאית.    במשך 8.5 שעות שחינו , ניגררים  ללב ים חסרי שליטה בתוך מים קרים בחורף. קר.     לולה גילו אותנו  באקראי היינו  מגיעים  או אולי רק נתחים מאיתנו לחופי עזה או מצרים.   . עד היום לא ידוע מה עלה בגורלם של 13 חיילים שנעלמו עם סירתם מבלי להשאיר עיקבות 66 שנים חלפו מאז  וקשה שלא להיזכר בנערים שנעלמו. .  במשך שרותי בחיל הים חצינו ימים ואוקינוסים . ראינו את הים כשהיה שקט ונחמד  כמו חמאה וראינו גם  ים שוצף וקוצף כמו לועו של הר געש.  .הים האכזר

ערב טוב רבקה.  אומרים עם הזמן זה נעשה קל יותר. פרידה מאנשים אהובים. וזה לא נכון. געגועים לא מרפים מאיתנו. לעצמי קיבלתי החלטה שאני לא נפרדת מאנשים אהובים. הם נשארים בליבי.

אחיך רבקה איתך. כל דקה שאת נזכרת בו הוא בליבך.

שבת שלום לך.

רבקה שלום...אשמה-גדולה רובצת על-ליבי...זו חשיפה ראשונה לציבור...של כאב-סוער שמתחולל-בנפשי...כאילו גרמתי למותם של שני-חברי ילדות בצוללת "דקר" ושני בני-כיתתי במשחתת "אילת".  והמעשה שהיה...כך-היה.  בנעוריי גדלתי בכפר ש...חיל-הים לא היה מוכר להם. הנוער נהג להתגייס לסיירות - צנחנים - גולני.  והנה...באתי ושברתי מסורת-זו...היות שהייתי דמות מנהיגותית-בכפרנו ובצהל ...התגייסו בעיקבותיי ארבעה חברי-ילדות.(לא ביקשתי) והם לא שרדו את הים-האכזר...והשאירו-אותי כאן...כדי לספר על סערת רגשות-זו  שאינה-דועכת. רבקה יקרה...ליבי-איתך.  בבניית ארצנו ננוחם..

למוטי הקריתי

גם אני הייתי צריך להיות על האילת בטביעתה. הייתי בצוות המילואים של האניה וכחודש לפני טביעתה הועברת לאניה אחרת. האם היה זה יד הגורל? באותו יום מר של טביעתה ישבנו  ועקבנו אחר כל פיסת ידיעה על הניצולים  וכאבנו את הנופלים. . ותמיד עלתה התהיה מה היה אילו .......האילו הזה ניכר במוחנו שנים רבות ביחוד לאור  החריגות  שנעשו לפני  ואחרי טביעתה  של אילת. אדם מהצד היה אומר שזו התגרות בגורל.  אילו.....

יהיה זיכרם ברוך